ניו יורק הפכה לעיר הראשונה בארה"ב שתטיל אגרת גודש

העיר ניו יורק תהיה העיר הראשונה בארה"ב שתגבה אגרה מיוחדת מן הנהגים להיכנס לאזורים ההומים ביותר - זאת לאחר שרשויות המדינה הסכימו לתוכנית של אגרת גודש כחלק מתקציב 2020, שעות ספורות לפני המועד האחרון להעברתה, באחד באפריל.

סתם יום של חול בתפוח הגדול (צילום: ג'ינה מון, ניו יורק טייימס)

התוכנית, שכונתה על ידי משרדו של המושל אנדרו קואומו כ"אגרת אזור העסקים המרכזי" תגבה סכום שטרם נקבע סופית מכל רכב שייכנס למנהטן מתחת לרחוב 60. האגרה מיועדת להפחית את עומס התנועה ולהאיץ את מהירותה בחלק העמוס ביותר של מנהטן, ובמקביל לאסוף יותר ממיליארד דולר בשנה עבור מערכות התחבורה הציבורית הקורסות של העיר. על פי דיווח של הניו יורק פוסט, 80% מן ההכנסה יוקדשו לרכבת התחתית ולאוטובוסים העירוניים, ואילו הלונג איילנד ריילרוד והמטרו נורת' יקבלו 10% כל אחת.

ממשרד המושל נמסר כי אגרת הגודש תיאכף על ידי גלאים אלקטרוניים, רכבי נוסעים ישלמו רק פעם אחת ביום (דהיינו אפשר יהיה לנוע בין האפטאון למידטאון ודאונטאון באופן חופשי תמורת תשלום חד פעמי ליום), וכי התעריף ישתנה. אף שהדבר לא צוין, ההנחה היא שהתעריפים יירדו בלילות ובסופי שבוע בהם התנועה דלילה יותר.

אגרת גודש מהווה זה זמן רב פתרון מועדף בקרב מומחי מדיניות ותעבורה, אולם הדבר נחשב לא ישים פוליטית בארה"ב. זוהי חברה תלוית-רכב, ובעלי מכוניות מתנגדים באופן מובן לצורך לשלם יותר כדי להגיע למחוז חפצם, במיוחד אם מדובר בנסיעה קבועה. ב-2008 ניסה ראש העירייה דאז מייקל בלומברג לדחוף לאגרת גודש ונחל תבוסה מפורסמת בבית המחוקקים של המדינה באולבני.

הצליחו במקום שקודמיהם נכשלו. המושל קואומו (ימין) וראש העירייה דה בלאזיו (צילום: ABC7)

לפני שנה התנגדו 44% מהניו יורקרים לשימוש באגרת גודש למימון התחבורה הציבורית, אולם בסקר חוזר שבוצע ב-14 בינואר השנה ירדה ההתנגדות ל-39% התמיכה חצתה את קו האמצע והגיעה ל-52%. למעשה, שיעור התמיכה באגרת הגודש עלה על שיעור המתנגדים כמעט בכל פילוח דמוגרפי - ליברלים ומתונים, בני העיר הגדולה , אנשי הפרברים ותושבות אפסטייט, לבנים, שחורים, היספאנים, כל קבוצת גיל, כל מגזר דתי וכל רמת הכנסה. רק מי שהגדירו עצמם "שמרנים" התנגדו.

התמיכה המוגברת במס תעבורה המשפיע במיוחד על רכבים פרטיים הוא כנראה הסימן המובהק ביותר לכך שארה"ב מוכנה לשנות את מערכת היחסים שלה עם המוצר הטכנולוגי שהגדיר אותה אולי יותר מכל. המעבר הוקל על ידי עליית אפליקציות שיתוף הנסיעות (אובר, ליפט), המספקות אפשרויות תחבורה לאנשים במקומות שאין בהם תשתית תחבורה ציבורית. עוד גורם הוא המודעות הגוברת לנזק הסביבתי הנגרם ממכוניות, כעת שתחבורה עברה את הפקת החשמל כגורם המוביל של פליטת פחמן לאטמוספירה.

האגרה שאושרה היום לא תיושם עד ה-31 בדצמבר, 2020. עבור המוניות, שירותי שיתוף הנסיעות ושירותי הסעה אחרים (קאר סרוויס, לימוזינות, מיניבוסים וכיו"ב), גרסה של אגרת הגודש כבר נכנסה לתוקף. מאז השניים בפברואר השנה, יש "תוספת גודש" בנסיעות מדרום לרחוב 96 במנהטן. גם לוס אנג'לס - עוד עיר הנודעת לשמצה בתנועה הפקוקה והמזדחלת שלה - שוקלים ליישם אגרת גודש.