קבוצה מול קבוצת יחיד: הסיבות להגמוניית הקליפרס בעיר המלאכים

כאשר ראשי ה-NBA שקדו בקיץ הקודם על לוח המשחקים של העונה הנוכחית, הם בוודאי תיארו לעצמם שהמשחק בין האלופה גולדן סטייט לבין הלוס אנג'לס לייקרס של לברון ג'יימס יהיה קרב צמרת שיכריע לגבי מיקום הקבוצות בפלייאוף. אלא שהמציאות היכתה בעיר המלאכים, וכאשר הלייקרס יעלו לפרקט בסטייפלס סנטר ביום חמישי הבא, הם ידעו שאין כל חשיבות למשחק, ויציינו שש עונות ארוכות ללא הגעה פלייאוף.

 

לברון ג'יימס במדי הלייקרס נגד הקליפרס, מוקדם יותר העונה (צילום: Getty Images)

 

לברון ג'יימס, הכוכב הבלתי מעורער של הכדורסל האמריקאי, היה אמור להיות הישועה של הלייקרס, קבוצה עם עבר מפואר שכולל שמות כגון קובי בראיינט, מג'יק ג'ונסון, שאקיל אוניל, כרים עבדול-ג'באר, ג'רי ווסט (אליו עוד נחזור) ו-וילט צ'מברליין. רבים ציפו שג'יימס יוביל את הקבוצה לגמר ה-NBA במה שהייתה אמורה להיות הופעתו התשיעית ברציפות במעמד זה. לא רק שרצף זה ישבר, אלא שג'יימס וקבוצתו לא ישחקו כלל וכלל בפלייאוף, דבר שה"מלך" לא חווה כבר 13 שנים.

נדיר מאוד למצוא רגע אחד בו ניתן להגיד שהכל התחיל להדרדר. בעבור הלייקרס, כנראה מדובר בשילוב נדיר של החלטות שהתקבלו ע"י ההנהלה שמעלות סימני שאלה, שחקנים שפשוט לא שיחקו ברמות הגבוהות שציפו מהם ומעל הכל - פציעות. לברון נפצע במפשעה במהלך משחק חג המולד ב-25 בדצמבר, והוא ושאר הקבוצה לא הצליחו להתאושש מהרגע הזה.

לא מעט אוהדי לייקרס עדיין מנסים להתאושש מהפיאסקו שחוו בעונת 2012-2013, אז הקבוצה הביאה בטרייד את סטיב נאש ודוויט האוורד, שחברו לפאו גאסול וקובי בראיינט האגדי. הלייקרס, שסיימו עונה קודם לכן במקום ה-3 במערב, בקושי הצליחו להיכנס לפלייאוף כאשר סיימו במקום השביעי. אם לא די במבוכה זו, הרי שאז הגיע סוויפ בידי הסן אנטוניו ספרס (לימים הפכה לסגנית האלופה למיאמי של לברון ג'יימס). לא מן הנמנע שהמצב העגום העונה, הביא לגעגועים אפילו לתקופה זו.

כדי להשכיח את העונה הנוראית, מג'יק ג'ונסון (נשיא הלייקרס) יצטרך לעבוד קשה מאוד במהלך הקיץ הקרוב. לקבוצה יש מקום בתקרת השכר, ושוק השחקנים החופשיים צפוי לכלול את קווין דוראנט, קוואי לאונרד, קיירי אירווינג וקליי תומפסון. יתרה מכך, הלייקרס עוד לא אמרו די בנוגע לטרייד אפשרי עם אנתוני דיוויס, שאותו רצו במהלך העונה ויש הטוענים שההתעסקות בו פגעה בקבוצה באופן קשה ביותר.

 

מסתבר שעזיבתם יצרה קבוצה מרגשת לא פחות. "שלישיית האולסטראס", מימין לשמאל: ג'ורדן, גריפין ופול (צילום: יו. אס. איי. טודיי)

 

באופן אירוני למדי, קבוצת ה-NBA של לוס אנג'לס שזוכה להצלחה גדולה היא הקליפרס, וזאת למרות העובדה שהכוכבים הכי גדולים שלה הם דנילו גלינרי ולו וויליאמס. לאחר שהקבוצה דשדשה מעט באמצע העונה, בחודש האחרון המאזן שלה עומד על 11 ניצחונות לעומת 2 הפסדים בלבד.

המאזן העונתי שלה עומד על 45 ניצחונות ו-31 הפסדים, מספיק כדי להבטיח את המקום בפלייאוף כשהיא ניצבת כעת במקום השישי במערב. רגע לאחר ההעפלה הרישמית, לעג מאמן הקבוצה דוק ריברס, לתחזיות הקודרות של הפרשנים וסוכנויות ההימורים שניבאו לקבוצה עונת כושלת של לא יותר מ-33 ניצחונות.

עם פחות משבועיים עד לתום העונה הסדירה, ספק רב אם מישהו היה מאמין שהלייקרס המלאים בכוכבים (ובכוכב הגדול מכולם) עומדים לשבת בבית ולצפות בקליפרס בסיבוב הראשון.

הסיבות לכך מתחילות עם ג'רי ווסט, אגדת הלייקרס בן ה-80, שהחל לעבוד בקליפרס לפני כשנתיים. חשוב לזכור שהקליפרס החליטו להיפטר מהכוכבים שלהם ונפרדו אחד אחרי השני מכריס פול (יוסטון), בלייק גריפין (דטרויט) ודיאנדרה ג'ורדן (דאלאס, מאז עבר לטרייד לניו יורק). ווסט התעסק בלהביא שחקנים עם שמות פחות מפוצצים, אבל כאלה שיתנו לקבוצה את הסיכוי הטוב ביותר להגיע לפלייאוף.

בפברואר האחרון, הוא שלח את טוביאס האריס ובובאן מריאנוביץ' לפילדלפיה, וקיבל בתמורה מספר בחירות דראפט ואת מייק מוסקלה, וילסון צ'נדלר ולנדרי שמט. מוסקלה נשלח בטרייד נוסף למחרת היום ללייקרס, ששלחו בתמורה את איביצה זובאץ הקרואטי. הבוקר פורסם בלוס אנג'לס שווסט "לא האמין כיצד זובאץ נפל בחלקו". מסתבר שאת הטרייד יזמה הנהלת הלייקרס, ו-ווסט וחבריו "צחקו כל הלילה על חשבון הלייקרס".

 

איביצה זובאץ. הקליפרס "צחקו כל הלילה על חשבון הלייקרס" (צילום: Getty Images)

ואם בווסט עסקינן, הרי שכאן למעשה טמון ההבדל הגדול בהתנהלות שני המועדונים. שתי אגדות עבר לקחו את המושכות בניהול המקצועי, אך בעוד ג'רי ווסט הגיע עם קבלות בבניית שושלת הלייקרס של קובי ושאקיל וזו העכשווית בווריורס עם טיפוחם של קרי, ת'ומפסון וגרין, המועדון הצהוב משלם שכר לימוד יקר בהכשרת מג'יק ג'ונסון למשבצת זו.

לצד היבט הטריידים המוצלחים בקליפרס לעומת אלו הכושלים בלייקרס, חזון הקליפרס נראה בשלב זה מבטיח הרבה יותר מאשר זה של מקבילתו בעיר. קלישאת "השלם גדול מסכום חלקיו" משקפת את המצב בקליפרס כאשר קבוצת "אלמונים" ללא אף שחקן אולסטראס סיפקה רגעי הנאה לקהל המקומי ובמובן מסויים ריגשה אף יותר מתקופת הטריו פול-גריפין-ג'ורדון.

העונה המוצלחת מעל לכל הציפיות, החזירה לחיים שחקן מושמץ כמו דנילו גלינרי, שידרגה את פטריק בוורלי ומעל הכל, היא עתידה לקדם למעמד אולסטאר את לו ווילאמס, המועמד המוביל לתואר השחקן השישי של העונה, שללא צל של ספק, היווה את הגורם המשמעותי על המגרש להבטחת המקום בין 8 הראשונות במערב.

מי כבר זוכר שהקבוצה ויתרה בטרייד לפילדלפיה על הכוכב הגדול עד לאותו רגע, האריס, מהלך שהעמיד במבחן את מטרות הקבוצה לעונה ומחשש לפגיעה רצינית במאמצי הפלייאוף, התברר כלא מעבר ל"מכה קלה בכנף", דבר שרק מעצים את גודל ההישג והשקט המקצועי בקבוצה.

אל מול הקבוצה במלוא מובן המילה של הקליפרס, ניצבה קבוצת היחיד של הלייקרס, בעקבות התלות הבלתי מובנת של הצוות המקצועי בלברון ג'יימס, ללא הבאת אף כוכב לצידו. כאשר זיהו במועדון את הטעות, והפנימו שראז'ון רונדו מעבר לשיא והישועה לא תגיע בשלב זה משחקנים מבטיחים כמו קייל קוזמה וברנדון אינגרם, החלה הפארסה עם הניסיון הכושל להבאתו של אנתוני דיווס על חשבון כמעט חצי קבוצה.

כאמור, המהלך לא רק שאינו צלח, אלא אף החריף וערער את ביטחון השחקנים שלגביהם ריחפו שמועות עזיבת המועדון, ובנוסף יצר טינה בינם לבין לברון שאמור היה לשמש כמורה הדרך שלהם והתגלה כזה שפעל מאחורי הקלעים לסילוקם.

האחריות אינה חומקת גם מידיו של המאמן הטירון לוק וולטון, שלמרות עבודה לצידו כעוזר של סטיב קר, הראה שעדיין אינו מספיק מנוסה להוביל קבוצת פלייאוף עד כדי איבוד חדר הלבשה ששיאו היה ישיבה הפגנתית של רונדו במושבי האוהדים על הפרקט ולא לצד השחקנים. 

מיותר לציין את הפער בעמדת המאמן מול זו של הקליפרס עם דוק ריברס, שכבר הביא טבעת אליפות לפני למעלה מעשור בבוסטון ומקווה בפרויקט הנוכחי להגיע בשנים הקרובות למעמדים קרובים לאותה עונת אליפות.

לכן מעבר להתמקדות בהישגי ההווה, השאלה הגדולה היא לגבי העתיד הנראה לעין. כדי לענות על סוגיה זו, נשאלת השאלה, מה קליפרס לקחה מהעונה הנוכחית? על פי תצוגות העונה, נוכחנו כבר לדעת שמדובר בחבורה מבטיחה בהנהגת האנשים המתאימים בצוות המקצועי.

ולעומתה מה הלייקרס מביאה לשולחן? אמנם יש לה בסגל את השחקן שרבים מגדירים כטוב בליגה, אך בל נשכח שהוא כבר בשלהי הקריירה, ואחת הסיבות הידועות למעבר להוליווד, היא הרצון להתקדם הלאה בתום תקופת הכדורסל אל עבר קריירה הוליוודית.

כך שמעניין יהיה לראות את ההחלטות שתתקבלנה בקיץ הקרוב, הן מבחינת בורסת שמות הכוכבים הפוטנציאליים שאמורים לסייע ללברון להוביל את הקבוצה למעמדים הגדולים, והן מבחינת בניית השחקנים "מבפנים" כמו קוזמה אינגרם ולונזו בול אם בכלל ישארו אחרי מעללי התקופה האחרונה. כל זאת במטרה לשים קץ לתקופה בת 6 שנים של שיממון בגזרת הפלייאוף בצד הצהוב של העיר.