פריצת דרך או אנומליה? מקרה שני של מטופל שנרפא מנגיף ה-HIV

אדם שני חווה הפוגה ממושכת בסימפטומים להם גורם נגיף ה-HIV1, כך דווח כתב העת Nature. בהמשך לכך, סבורים כמה חוקרים, כי "המטופל מלונדון" נרפא מהנגיף, שמשפיע על קרוב ל-37 מיליון אנשים ברחבי העולם.



הדיווח על המקרה מגיע לאחר למעלה מעשור מאז דווח על המקרה הראשון, הידוע בשם "המטופל מברלין". שני המטופלים עברו השתלות תאי גזע מתורמים שנשאו מוטציה גנטית נדירה, הידועה בשם CCR5-delta 32. ההשתלה יצרה במטופלים עמידות לנגיף ה-HIV. המטופל מלונדון נמצא במצב של הפוגה בסימפטומים במשך כ-18 חודשים, מאז הפסיק ליטול את התרופות האנטי—רטרו-ויראליות.

לדברי החוקרים, ההפוגה שחווה החולה השני, באמצעות שימוש בטיפול דומה לזה שניתן למטופל הראשון, מצביעה על כך שהחולה הראשון לא היה יוצא דופן, וכי מדובר בגישה טיפולית שיכולה לחסל את הנגיף אצל שני החולים האלה. החוקרים הוסיפו, כי השיטה הטיפולית המדוברת אינה מתאימה לכל החולים, אך מציעה תקווה עם פיתוח אסטרטגיות טיפול חדשות, כולל טיפולים גנטיים.

המטופל מלונדון יישאר תחת פיקוח, שכן עדיין מוקדם לקבוע אם הוא אכן נרפא מ-HIV.   

קרוב למיליון בני אדם מתי מדי שנה מנסיבות הקשורות ב-HIV. הטיפול בנגיף כרוך בנטילת תרופות המדכאות את פעילות הנגיף, שהחולים נוטלים במשך כל חייהם.

"המטופל מלונדון", הוא תושב בריטניה, שמעדיף להישאר אנונימי. הוא אובחן עם HIV בשנת 2003 ובשנת 2012 החל ליטול תרופות אנטי-רטרו-ויראליות. מאוחר יותר, אובחן המטופל עם לימפומה בשלבים מתקדמים ובשנת 2016, לאחר שעבר טיפולי כימותרפיה, עבר השתלת תאי גזע. מאז הוא המשיך בנטילת תרופות אנטי-רטרו-ויראליות במשך 16 חודשים. כאשר הוא נבדק על מנת לקבוע האם ה-HIV1 נמצא בהפוגה, התברר שהוא נמצא במצב כזה מזה כ-18 חודשים ובדיקה אישרה כי מידת פעילות הנגיף אינה ניתנת לזיהוי.



גם "החולה מברלין", טימותי ריי בראון, חי עם HIV ונטל תרופות אנטי-רטרו-ויראליות, כאשר אובחן עם לוקמיה חריפה. לאחר שתי השתלות מח עצם, בדיקות הראו כי בראון חווה נסיגה בפעילות נגיף ה-HIV. עקבות של הנגיף נמצאו בדמו כמה שנים לאחר שהפסיק את הטיפול בתרופות האנטי-רטרו-ויראליות. עם זאת, פעילות הנגיף נשארה בלתי ניתנת לזיהוי. כך שהוא עדיין נחשב למטופל שנרפא באופן קליני.

למרות שהחוקרים בצעו ניסיונות נוספים שכללו שימוש באותה גישה טיפולית, בראון נותר המטופל היחיד שנרפא, עד למקרה של "המטופל מלונדון". למרות שמדובר בשני מקרים בלבד במשך עשור שלם, החוקרים אופטימיים. הם סבורים שניתן להרחיב את פיתוח התרופה, שהיא בטוחה ויכולה לזכות ליישום על הרוב המכריע של בני האדם שחיים עם הנגיף. החוקרים הוסיפו, כי התרופה ברת השגה אך יש צורך במחקרים נוספים.