ההשבתה תוסיף שנים לעיכובים בבתי המשפט להגירה

ישראלים רבים מכירים היטב מדי את הנבכים והפיתולים הקפקאיים לעתים של מערכת ההגירה האמריקאית, את ההמתנה הארוכה לכל דיון ולכל אישור - וזה היה לפני שרבע מן הממשל הפדרלי, כולל המשרד לביטחון המולדת ומשרד המשפטים, שתי הרשויות האחראיות על מערכת ההגירה, הושבתו בעימות עקר שארך חמישה שבועות תמימים.

ההשבתה, שבוצעה בשם "אבטחת גבולות", נתנה ארכה גם למהגרים "רעים"

אנדריאה קסטיו, כתבת הלוס אנג'לס טיימס, מביאה כדוגמא מני אלפי את סיפורם של בני הזוג אלפרדו וקלאודיה ואלדז, שיצאו במכוניתם בתחילת ינואר, שבועיים לתוך ההשבתה, מביתם שבבייקרספילד לבית המשפט הפדרלי בלוס אנג'לס, מתרגשים ומצפים ששופט אמריקאי יכריז עליהם כתושבי קבע חוקיים בארה"ב.

השניים ידעו על ההשבתה, אבל לא יכלו לקחת את הסיכון שהדיון יתקיים והם יחמיצו אותו. אחיו טס לדיון מדנבר. הוריו המבוגרים נסעו מפאלמדייל. חבר, עמית לעבודה ובוס לשעבר לקחו יום חופש ובאו לתת עדות אופי נלהבת בזכותו. אחרי שעה וחצי של נסיעה וידא אלפרדו עם עורך דינו ששערי היכל הצדק עודם נעולים, והפנה במפח נפש את מכוניתו בחזרה צפונה, בידיים ריקות. "אשתי ואני, אנחנו מנסים לעבור את סיוט ההמתנה הזה", סיפר.

ההשבתה הובילה לא רק לביטולם של אלפי דיונים משפטיים אלא לתוהו מוחלט עבור כל המעורבים במערכת ההגירה. רוב השופטים הוצאו לחופשה כפויה ללא תשלום. עורכי דין ביטלו טיסות לדיונים מחוץ לעיר, ובהיעדר הנחיות ממשרד המשפטים, ממשיכים להגיש מסמכים ותצהירים במועד שנקבע על ידי בתי משפט - שהיו סגורים ולא קיבלו אותם רשמית. עשרות מהגרים הופיעו בפתח בתי המשפט מדי יום, חלקם מפני שלא ידעו על ההשבתה, רובם כי ידעו ורצו להוכיח שלא התעלמו מרצונם מן הזימון.

נכון לנובמבר היו בבית המשפט להגירה בלוס אנג'לס 76,000 תיקים פתוחים, דבר המציב את המחוז במקום השני בארה"ב מבחינת עומס תיקי הגירה. ברחבי ארה"ב ישנם 800 אלף תיקים פתוחים - מספר שנסק משפל של 125 אלף שנקבע ב-1999.

"הדיונים ייקבעו מחדש במועד מאוחר יותר, לכשיתחדש המימון הפדרלי" (צילום: קייטי פלקנברג, לוס אנג'לס טיימס)

כל שבוע של ההשבתה הוסיף 20 אלף ביטולים לעומס. נכון ל-11 בינואר בוטלו 9,000 דיונים בבתי משפט בקליפורניה לבדה. במקביל, כ-300 מתוך פחות מ-400 שופטי הגירה ברחבי ארה"ב הוצאו לחופשה כפויה, על פי נתוני ההתאחדות הלאומית של שופטי הגירה.

הלו"ז של בתי המשפט להגירה מחולק בין שימועים למהגרים עצורים, וכאלה שחופשיים לחיות בארה"ב בזמן שהדיונים בעניינם מתנהלים. השימועים למהגרים עצורים, שהם פחות מ-10% מכלל הלו"ז, המשיכו להתנהל בזמן ההשבתה, ונוהלו על ידי שופטים שלא קיבלו שכר עד שההשבתה הסתיימה.

המורל בקרב שופטי ההגירה כבר היה בשפל היסטורי עוד לפני ההשבתה, אומרת נשיאת התאחדות שופטי ההגירה, אשלי טבאדור, שמשרדה ממוקם בלוס אנג'לס. באוקטובר החל משרד המשפטים מערכת מכסות שבה מצופים שופטי ההגירה להשלים את הטיפול ב-700 תיקים בשנה על מנת לקבל ציון "משביע רצון". לדבריה, משרד המשפטים טרם נתן הודיע אם המכסה תותאם לאור ההשבתה.

"בכל יום, הקושי לחזור לקצב הרגיל בפרק זמן קצר גדל בטור הנדסי", אומרת טבאדור. "להבנתי, כרגע יש ערימות על גבי ערימות של מסמכים שפשוט יושבים שם. הדבר הראשון שנצטרך לעשות הוא לחפור את עצמנו מתחת להר הניירת". טבאדור מציינת באירוניה כי למרות דיבורי האכיפה הקשוחה של הבית הלבן, השבתת בתי המשפט להגירה נתנה ארכה גם למהגרים "רעים", שמבצעים פשעים ואינם מצייתים לכללי ההליך. 

צריכים לסגור יותר משני תיקים ביום. בית משפט להגירה בוושינגטון הבירה (צילום: NBC)

טבאדור אומרת שסביר להניח כי רוב המהגרים שדיוניהם המשפטיים בוטלו בשל ההשבתה יצטרכו לחזור לסוף התור כעת - עיכוב פוטנציאלי של שנתיים עד ארבע שנים. היא מבינה היטב את הנזק שיכול להיגרם מן העיכוב. "אלה שיש להם את הקייס הטוב ביותר ומוכנים להתקדם יסבלו יותר מכל", היא אומרת. "זיכרונות דוהים, עדים נעלמים, ילדים עוברים את הגיל הרלוונטי, הורים מתים מזקנה", הסבירה, בהתייחסה לילדים שנולדו בארה"ב או הורים הנמצאים בה כחוק, ויכולים לחזק את הבקשה לגרין קארד.

אשלי רמירז, בת 29 מגואטמלה, נמלטה עם בתה בת התשע בשל התעללות גופנית ומינית מצד בן זוגה. היא הסגירה את עצמה ואת בתה לידי סוכני משמר הגבול לאחר שחצתה שלא כחוק את הריו גראנדה. לאחר שבועיים מעצר, היא שוחררה להתגורר עם הסנדקית שלה, המתגוררת בארה"ב כחוק.

רמירז רשומה בתוכנית ISAP - ראשי תיבות של Intense Supervision Appearance Program, או "תוכנית פיקוח הופעה אינטנסיבית", שהיא חלופה למעצר ומחייבת התייצבות בפני סוג של קצין מבחן לענייני הגירה מדי שבועיים. היא ידעה שבתי המשפט סגורים בשל ההשבתה, אולם קצין ה-ISAP שלה אמר לה ללכת בכל זאת ולצלם את עצמה על רקע הודעת הסגירה, ולהראות אותה כשתתייצב אצל קצין הפיקוח. דיון וקידום התיק לא יצא מזה, אבל לפחות יש למבקשת המקלט הוכחה שהיא עשתה מה שאמרו לה ולא "הבריזה" מן הדיון שנקבע לה. 

תוספת של שנתיים עד ארבע שנות המתנה למי שהיו על סף הגשמת החלום (צילום: KPCC)

בחזרה בבייקרספילד, אלפרדו ואלדז, יליד מקסיקו בן 40, מחכה ליומו בבית המשפט של ארה"ב מזה 25 שנה. אביו, שהתאזרח כחוק, ביקש לראשונה אישור שהייה חוקי עבורו ב-1994, מספר שנים לאחר שהובא לארה"ב שלא כחוק. אולם ההגבלה על מספר הגרין קארד, הניתנים לאזרחי מקסיקו ובני זוגם שיש להם ספונסר בדמות הורה שהוא אזרח ארה"ב, הובילה לזמני המתנה של למעלה מ-20 שנה.

רעייתו קלאודיה אף היא ממקסיקו. היא נכנסה לארה"ב עם ויזה ב-1998 ונישאה לאלפרדו ב-2005. טעות שבוצעה בידי עורך דינו הקודם הובילה להליכי גירוש נגדו. פרקליטו הנוכחי סייע לו לבקש אישור עבודה ולהמתין עד שתתפנה ויזת שהייה.

אלפרדו וקלאודיה משלמים יחד כ-1,300 דולר בכל שנה כדי לחדש את אישורי העובדה שלהם. הוא עובד כחשמלאי מתמחה ובבניין, והיא באריזה ושינוע עבור מחסן מזון. לשניים שני בנים, בני 13 ו-18. בשל ההשבתה, עשויות לחלוף שנתיים נוספות בטרם יקבלו את הכרטיסים הירוקים המיוחלים. "זה די מדכא", אומר אלפרדו. "זה לא מה שציפינו".