מדוע הושארו רוב הכוחות בשריפת היל שעות לאחר הדרוש?

היה ברור מלכתחילה שלשריפת וולסי יש פוטנציאל להפוך למפלצת. היא פרצה במהלך אחר הצהריים של השמונה בנובמבר במתקן מחקר של חברת בואינג סמוך למעבר סנטה סוזנה. היא תודלקה ברוחות מתחזקות והשתלהבה לכיוון אזורים מיושבים. אולם במהלך השעות הראשונות הקריטיות לקיומה, שריפת וולסי תפסה רק את המקום השני בסדר העדיפויות.

לוחם אש מנסה למנוע מגיצים של בית בוער להתפשט ברחבי אוק פארק בשמונה בנובמבר האחרון (צילום: סטיוארט וו. פאלי, לוס אנג'לס טיימס)

כוחות הכיבוי של מחוז ונטורה כבר היו עסוקים במאבק איתנים מול דליקה אחרת, שכונתה דליקת היל, אשר השתוללה כ-15 מייל מערבית לשם וכבר דילגה מעבר לכביש 101 ואיימה על מאות בתים ועסקים. בשעה זו שריפת וולסי עדיין המשיכה לצמוח אולם היתה מרוחקת מבתים ולכן קיבלה פחות משאבים מטעם מחוז ונטורה. כוחות כיבוי סמוכים שלחו מעט סיוע, אולם חלפו שעות בטרם נפתחה מתקפה כללית על קווי האש של השריפה. היתה זו החלטה הרת-גורל בתולדות השריפה שהפכה להרסנית בתולדות מחוזות ונטורה ולוס אנג'לס.

תחקיר של מאות עמודי מסמכים ציבוריים ושעות של תשדורות קשר, אשר בוצעה בידי העיתון לוס אנג'לס טיימס, מראה כי המגיבים הראשונים בקווי החזית של שריפת וולסי התקשו במהלך אותן שעות ראשונות קריטיות, וסבלו מכשלי תקשורת ומחסור בתמיכה של טנקרים אוויריים, ציוד ולוחמי אש.

מחלקת הכיבוי של מחוז לוס אנג'לס שלחה כמה לוחמי אש לקווי החזית אולם החליטה בשלב ההתחלתי לפרוש עשרות אחרים במרחק מספר מייל משם, באזור אגורה הילס. כך עולה מראיונות, דוחות אירוע ודוחות תכנון שהושגו תחת חוק חופש המידע ("חוק המסמכים הציבוריים") של קליפורניה.

כך נראו שתי השריפות ביום הראשון לפריצתן (נתונים: קלפייר, OSM; צילום: לוס אנג'לס טיימס)

לדברי גורמים במחלקת הכבאות של מחוז לוס אנג'לס, המחkקה לא שלחה את צוותי התקיפה שלה, שבכל אחת חמש משאיות כיבוי ו-22 כבאים, ישירות לקו האש של דליקת וולסי "משום שהאש עדיין לא חצתה לתוך מחוז לוס אנג'לס. המשאבים האלה הוצבו כדי להגן על מחוז לוס אנג'לס".

לדברי המקורות, שליחת צוותי התקיפה לקו האש מוקדם יותר לא היתה משנה. "אין שום דרך, שום משאית כיבוי, שום מתקן, שום כלי טיס בעולם שהיה עוצר את השריפה הזו מלעבור לתוך מחוז לוס אנג'לס", אמר קפטן טוני אימברנדה.

גם מחלקת הכיבוי של העירייה שלחה מספר רכבי כיבוי לעבר שריפת וולסי, אולם על פי הקלטות הקשר, צוותיהן נעשו מתוסכלים עד מהרה מהיעדר תוכנית ומשאבים בשטח. חלק מלוחמי האש נשמעים בהקלטות אומרים שמאמציהם מעוכבים בשל היעדר מים במתקן של בואינג וקליטה סלולרית חלשה, שכפתה עליהם להעביר את מרכז הפיקוד לתחנת כיבוי במחוז ונטורה.

וכך זה נראה שלוש יממות לאחר מכן (נתונים: קלפייר, OSM; צילום: לוס אנג'לס טיימס)

שריפת וולסי פרצה ב-2:24 אחר הצהריים, ובשעותיה הראשונות, בשל הטופוגרפיה והתנהגות הרוחות, היא בערה לאט יותר משריפת היל. בחמש אחר הצהריים השלימה מחלקת הכבאות של העיר להכין מפת הדמיה של נתיב הבעירה הצפוי של שריפת וולסי, אשר חזתה במידה רבה של דיוק את מסלול השריפה דרך בל קניון, הרי סנטה מוניקה ואוק פארק. אולם אפילו בשעה 7:30 או 8:00 בערב עדיין היו 400 לוחמי אש עסוקים בעצירת שריפת היל, לעומת 150 בלבד בוולסי.

במהלך שלושת הימים הבאים שעטה שריפת וולסי בתנועת מגל מזרחה, דרומה, מערבה לרוחב מחוז לוס אנג'לס אל האוקיאנוס השקט, בטרם פנתה לבסוף מערבה ושבה למחוז ונטורה. בדרכה כילתה דליקת וולסי כמעט 100 אלף אייקרים, השמידה 1,500 מבנים והרגה שלושה בני אדם. שריפת היל, לשם השוואה, השמידה רק ארבעה מבנים וכילתה כ-4,500 אייקרים ללא קורבנות בנפש.

המקום בו פרצה השריפה, מעבדת השדה סנטה סוזנה של בואינג, נמצא על הגבול בין המחוזות בשטח המוגדר "אזור איום משותף". במרוכך ובין השורות ניתן לזהות בדברי גורמים ממחוז לוס אנג'לס ומהעיר ביקורת על מידת הסיוע שהוגשה ממחוז ונטורה, למרות הסכמי הסיוע ההדדיים בין כוחות הכיבוי של שני המחוזות. זאת למרות שכוחות המחוז עצמם תעדפו את המחוז כששריפת וולסי עדיין היתה מעבר לגבול בוונטורה.

בכל שנה, לוחמי האש של שלוש המחלקות (העיר לוס אנג'לס והמחוזות ונטורה ולוס אנג'לס) מתאמנים יחד באזור סנטה סוזנה כדי להתכונן לשריפות. האימון המשותף האחרון נערך ביוני אשתקד. תוכנית הפעולה שעוצבה ונחתמה בידי שלוש המחלקות מתווה את מספר לוחמי האש וכמות הציוד שכל אחת תשלח כחלק מתוכנית התקיפה הראשונית במקרה שתפרוץ שריפה.

כבאים עומלים על כיבוי שריפת וולסי (צילום: Getty Images)

בשמונה בנובמבר, עם פרוץ האש, היתה מחלקת הכיבוי של מחוז ונטורה, על פי התוכנית, אמורה לשלוח "תגובת שיחים מלאה" - צוות לוחמי אש בהיקף חמש עד שש כבאיות, דחפור ומסוק. אולם בשעות הראשונות של השריפה שלח מחוז ונטורה רק שתי כבאיות וכתריסר לוחמי אש - כמחצית מן ההתחייבות.

הסיבה לכך היתה שבשעה 2:01 אחר הצהריים, 21 דקות לפני ששריפת וולסי החלה לבעור, קלט מסוק של מחוז ונטורה שריפה בעמק סנטה רוזה, מצפון לכביש 101, בין קמארילו לניוברי פארק. זו תהפוך לשריפת היל. תוך זמן קצר השתוללו שתי דליקות בר במחוז ש-15 שעות בלבד ספג טראומה בדמות הטבח במועדון הבורדרליין, שם טבח יורה ב-12 בני אדם.

על פי הרשויות במחוז ונטורה, שריפת היל תועדפה בתחילה משום שהיא היוותה איום מיידי יותר לחיי אדם ובתים. שריפת היל גדלה להיקף של 100 אייקרים ב-15 הדקות הראשונות. עוד קודם לכן, 12 דקות מפריצתה, היא חצתה את הכביש המהיר 101 וכפתה את סגירתו, תוך שנהגים נלכדים בין המחסום לשריפה. בחצי השעה הראשונה לקיומה היא הקיפה בין 8,000 ל-10,000 אייקרים, זאת לעומת שריפת וולסי שכיסתה 750 אייקרים לאחר שעתיים. סגני שריף, שיצאו לסייע לקשישים ונכים להתפנות, נתקעו בלהבות ונזקקו לפחות פעם אחת להצנחת מים בסביבתם כדי להימלט מן האש.

ב-4:10 אחר הצהריים הגיעה שריפת היל לאזור פתוח שנשרף ב-2013, החלה לבעור לאט יותר וחדלה למעשה מלשלוח גצים במורד הרוח. אולם רק בתשע בערב הגיעו צוותי התקיפה הראשונים ממחוז לוס אנג'לס לשריפת וולסי. במחוז טוענים שהצוותים הגיעו שעות קודם לכן, ומדובר בטעות רישום - אולם לא הציגו כל ראיה לכך.

בסופו של דבר הגיעה שריפת וולסי גם לבתי העשירים במאליבו (צילום: ABC)

אחת הסיבות לכישלון בעצירת שריפת וולסי לפני שיצאה מכלל שליטה היא שהשריפה קיבלה מסוקי כיבוי, המשליכים מים ישירות על הלהבות, אולם מטוסי הכיבוי, המשליכים חומר מעכב-בעירה שמונע את התפשטות השריפה, נשמרו לשריפת היל עד שירדה החשכה. המסוקים מסוגלים לפעול בחושך, לעומת המטוסים שאינם מסוגלים לכך.

רק בסביבות חצות החלו להישפך משאבי כיבוי גדולים לשריפת וולסי, אולם אז כבר היה מאוחר מדי. עם רוחות במהירות 70 מייל בשעה, בחצות הקיפה שריפת וולסי 4,000 אייקרים, שרפה בתים באוק פארק ואילצה אלפים להתפנות. בשלוש לפנות בוקר כבר הוכפל היקף השריפה. ב-5:15 לפנות בוקר דילגה השריפה מעבר לכביש המהיר 101 והחלה לדהור לעבר מאליבו.

בואינג מסרבת לחשוף מה בדיוק עשו אנשיה בנוגע לשריפה. בואינג מעסיקה כוח כיבוי פרטי, אולם סירבה להשיב לשאלות כמה כבאים כאלה נכחו במקום, כמה רכבי כיבוי, ואילו פעולות ננקטו. כל הגורמים שנשאלו, ממחוזות ונטורה ולוס אנג'לס וממחלקת הכבאים העירונית, אמרו ל"טיימס" כי לא נתקלו בכבאים הפרטיים של בואינג ולא קיבלו מהם שמץ סיוע.