חובבי הקומיקס מיותמים, הוליווד אבלה - האבא של גיבורי העל הלך לעולמו

סטן לי, הכותב, העורך והמו"ל האגדי של מארוול קומיקס, שיצירי דמיונו המדהימים-אך-גם-פגומים הפכו אותו לגיבור-על בחיים האמיתיים לחובבי הז'אנר ברחבי העולם, הלך היום לעולמו והוא בן 95. לי, שהחל לעבוד בתעשייה ב-1939 ויצר לבדו או עם אחרים את הפנתר השחור, ספיידרמן, האקס-מן, את גרסת הקומיקס של האל הנורדי ת'ור, איירון מן, ארבעת המופלאים, הענק הירוק, דרדוויל ואיש הנמלה ועוד עשרות רבות של דמויות בלתי נשכחות, מת בשעות הבוקר המוקדמות בבית החולים סידרס-סיני בלוס אנג'לס.

עם חלק קטן בלבד מיצירי רוחו. סטן לי, האבא של מארוול

שנותיו האחרונות של לי היו סוערות. לאחר שרעייתו במשך 69 שנים, ג'ואן, הלכה לעולמה ב-2017 החלה התנהגותו להיות פחות יציבה. הוא תבע את בכירי חברת !POW, אותה יצר ב-2001 לפיתוח נכסי קולנוע, טלוויזיה ומשחקי וידאו, על מיליארד דולר בטענה להונאה. כעבור שבועות ספורים, הוא משך את התביעה. הוא תבע גם את מנהל העסקים שלו לשעבר והגיש בקשה לצו הרחקה נגד אדם שטיפל בענייניו. ירושתו של לי מוערכת בכ-70 מיליון דולר, וביוני השנה נודע כי משטרת לוס אנג'לס חוקרת חשד לפיה יוצר הקומיקס האגדי נפל קורבן להתעללות בקשישים.

לבדו ובעבודה תכופה עם אמנים מבריקים אחרים כמו ג'ק קירבי, סטיב דיטקו ואחרים, הזניק לי את מארוול מעסק זעיר למו"ל מספר 1 בעולם של חוברות קומיקס, ומאוחר יותר לאימפריית מולטימדיה בלתי ניתנת לעצירה.

ב-2009 רכשה חברת וולט דיסני את מארוול אנטרטיינמנט תמורת 4 מיליארד דולר, ורוב סרטי גיבורי-העל המרוויחים בהיסטוריה (ובראשם "הנוקמים - מלחמת האינסוף", שהכניס 2.05 מיליארד דולר השנה) עוסקים בדמויות מארוול. למעשה, אם אתם רוצים לראות איש כספים בהוליווד מזיע קשות, בקשו ממנו לדמיין את הענף בשני העשורים האחרונים בלי סרטי גיבורי העל, שלי עמל ללא מנוח להביא למסך הגדול. 

"פעם חשבתי שמה שאני עושה הוא לא מאד חשוב", אמר בראיון לשיקאגו טריביון באפריל 2014. "אנשים בונים גשרים ועוסקים במחקר רפואי, ואני עושה סיפורים על אנשים דמיוניים שעושים דברים מטורפים וחריגים ולובשים תחפושות. אבל אני מניח שהבנתי בסופו של דבר שאי-אפשר להתעלם לגמרי מהבידור".

יותר משני מיליארד דולר בקופות. "הנוקמים - מלחמת האינסוף"

סטנלי מרטין ליבר, בנו של מהגרים יהודים-רומנים עניים, נולד ב-28 בדצמבר, 1922. הילד גדל בשכונת וושינגטון הייטס שבצפון הרחוק של מנהטן, עם אהבה לסיפורי הרפתקאות וסרטי ארול פלין, סיים את לימודי התיכון ונקלט בתוכנית תיאטרון ממשלתית, במסגרתה הופיע בכמה הצגות, וכן כתב מודעות אבל עבור אחד העיתונים בעיר.

ב-1939 השיג לי משרה כעובד כללי בטיימלי קומיקס - החברה שלימים תהפוך למארוול. שנתיים לאחר מכן נזקקה ההוצאה לסיפור קצר שייכלל באחת החוברות ("קפטן אמריקה 3", של ג'ק קירבי וג'ו סיימון), כדי שייחשב רשמית ל"מגזין" ויזכה לתעריף דואר זול. ליבר הצעיר כתב סיפור בן שני עמודים בשם "נקמת הבוגד" וחתם לראשונה בשם העט "סטן לי". באותה שנה מונה לעורך בפועל של החברה, לאחר שקודמו התפטר.

ב-1941 גויס לי למאמץ המלחמתי ושובץ בחיל הקשר, שם כתב מדריכים וסרטי הכשרה עם חבורה שכללה את הבמאי זוכה האוסקר פרנק קאפרה, הסופר זוכה הפוליצר וויליאם סרויאן וסופר הילדים תיאודור גייסל (אתם מכירים אותו בשם ד"ר סוס). לאחר המלחמה שב למעסיקו מרטין גודמן ושימש כעורך החברה במשך עשרות שנים.

בתחילת שנות ה-60 היתה די.סי. קומיקס, המוציאה לאור של באטמן, סופרמן, וונדר וומן ועוד, שליטת עולם הבדיון הפנטסטי המאויר. בתגובה ל"ליגת הצדק" של די.סי., השיקו לי ושותפו קירבי בנובמבר 1961 את "ארבעת המופלאים" תחת השם החדש, מארוול קומיקס. הענק הירוק, ספיידרמן, דוקטור סטריינג', דרדוויל והמוטנטים של האקס-מן באו אחריהם בשורה שהעמידה את מארוול כמתחרה לענקית התחום.

החבר'ה שלו בצבא? זוכה אוסקר, זוכה פוליצר ואחד מגדולי סופרי הילדים בהיסטוריה. סטנלי ליבר, מחזאי צבאי

עולם התרבות של מנהטן לא נטה אז חסד לאופן שבו הביאו לי וחבריו פרנסה הביתה. "אנשים היו נמנעים ממני כאילו נשאתי מגיפה... היום זה כל-כך שונה", סיפר פעם בראיון לוושינגטון פוסט. אולם לא כל מי שנמנו על אצולת התרבות הגבוהה חשו כך. יום אחד ביקר במשרדו של לי לא אחר מהבמאי האיטלקי המהולל פדריקו פליני, "שלא רצה לדבר על שום דבר חוץ מספיידרמן".

כי גם אם הסנובים של הספרות היפה עוד לא הבחינו בכך, לי עשה מהפכה בתחום הקומיקס. לפניו היו רובם המכריע של הגיבורים בחוברות המצוירות מושלמים מדי. פלקטים. כמו סופרמן. הם גילמו את כל מה שרצית להיות ולעולם לא תוכל להיות. גם באטמן, גיבור קומיקס עם עומק פסיכולוגי ואישיותי, היה עשיר ללא גבול, בלש גאון ובעל יכולות פיזיות שאפשר להתפעל מהן, אבל פחות להזדהות, והצדדים האפלים והפגיעים שלו מרתקים כמובן, אך מאד שונים.

הגיבורים של לי היו בעלי יכולות יוצאות מגדר הרגיל - בגוף של אנשים שחוו בעיות דומות מאד לאלה של הקורא הממוצע. לספיידרמן יש שריטה בנוגע לקשקשים בשיער ובעיות להתחיל עם בחורות. לאיירון מן יש אגו מנופח שלא פעם גורם לו צרות. הענק הירוק הוא טיפש וזועם בכעסו, באופן הרסני שצריך להיות מוכוון בידי דמויות חכמות יותר, וסובל מתדמית רכרוכית-משהו כשאינו כועס.

יכול להתעופף בין בניינים - אבל חושש מקשקשים ומתקשה לדבר עם נשים. לפחות משהו להזדהות איתו

"הסיפורים שלו לימדו אותי שאפילו לגיבורי-על כמו ספיידרמן והענק הירוק יש בעיות אגו ובעיות עם בחורות והם לא חיים את הפנטזיה המצ'ואיסטית שלהם 24-7", אמר הזמר (הישראלי במקור, אגב) ג'ין סימונס, סולן להקת 'קיס', בראיון ב-1979. "באמצעות הכנות בדמויות כמו ספיידרמן, למדתי על גוונים של אפור בטבע האנושי", הוסיף. לימים תשובץ להקת 'קיס' באחד מסיפורי מארוול, ולי דרש מסימונס לדמם לתוך חבית הדיו, כדי שהחברה תוכל לומר שהקומיקס מודפס בדמו של זמר 'רוק האימה' המפורסם.

ב-1966, כשדמויות שחורות בתרבות הפופולרית היו או שליליות או טובות אך פשוטות, יותר אתנחתא קומית ממושא להזדהות, יצרו סטן לי וג'ק קירבי את "הפנתר השחור" - לא סתם גיבור שחור באמריקה הלבנה, אלא תוצר של תרבות שחורה מתקדמת ורבת עוצמה. קשה להפריז בחשיבות הצעד.

כמו גיבוריו, גם סטן לי לא היה חף מפגמים. למרות שנודע כאדם מקסים ושש לסייע באופן אישי, רוב השותפים הבכירים שלו ליצירת הדמויות האהובות על מאות מיליונים תבעו אותו בסופו של דבר. בעוד שלי התגונן באמרו שקירבי ודיטקו "דרשו דברים שלא היה בכוחי לתת", איכשהו הוא סיים את הסיפור עשיר בהרבה מהם.

הגיליון ההוא? הודפס בדם ליבו של סולן להקת "קיס" האגדית. ג'ין סימונס עם סטן לי

בשנות ה-60 שקל לי לפרוש מתחום הקומיקס, אותו ראה כמשהו שהוא עושה בשביל הפרנסה בזמן שהוא מנסה לכתוב רומן "רציני". עשיר הוא לא נעשה מזה (אז) וגם כבוד זה לא הביא לו, אז בשביל מה? למרבה המזל החל לראות ברכה בעמלו והחליט אחרת. את שנות ה-80 וה-90 בילה בניסיונות, עקרים ברובם, להביא את יצירי רוחו ועמלו לקולנוע. כשזה החל לקרות עם תחילת האלף החדש, לי שמח - גם אם היה מעדיף שזה יקרה מהר יותר.

לי לא רק היה יוצר גדול, אלא גם מטפח קהילה גדול. הוא כתב בלוג וניוזלטר אותו חתם בביטוי "אקסלסיור!" שסיגל לעצמו ושהפך למעין סמל מסחרי, כינה את מעריציו "מאמינים אמיתיים" והרבה לבקר בכנסים ואירועים ולהתרועע עם החובבים. כשהחלו דמויותיו להופיע על המסך הגדול בשעה טובה, אימץ לי את מנהגו של הבמאי אלפרד היצ'קוק, ודאג לעצמו להופעת אורח חטופה כמעט בכל סרט - לרוב כעובר אורח או דמות רקע.

בספיידרמן 3 (2007) הוא עוצר לצד פיטר פארקר, הלא הוא הגיבור המטפס כשאינו לובש את המסכה, בדמותו כבן-עשרה רגיל, ושניהם קוראים חדשות הרצות על בניין בטיימס סקוור, לפיהן יקבל ספיידרמן את המפתח לעיר. "אני מניח שלפעמים אדם אחד יכול להביא שינוי. זה כל מה שצריך לומר, אה?" אומר לי לנער הפלא. הוא לא עשה את זה לבד, אבל סטן לי שינה את התרבות הפופולרית לעד ובלעדי אישיותו, התלהבותו, וכישורי הקידום שלו, הרי שעם כל הכבוד לגאונות השותפים בהם הקיף את עצמו, זה לא היה קורה. עולם הדמיון החופשי והאמונה באפשרות לנצח את הרוע מרכין ראש.