מגשימי החלומות: ארגון "גדולים מהחיים" מארח את הקבוצה הגדולה ביותר אי פעם לטיול של פעם בחיים

עוברי האורח על שדרות הוליווד שראו את קבוצת הילדים הגדולה, לבושים בחולצות לבנות עם כיתובים בעברית ואנגלית: "גדולים מהחיים", חשבו קרוב לוודאי שמדובר בעוד קבוצת תיירים שבאה להצטלם על שדרת הכוכבים. ממבט ראשון, 43 הילדים שהגיעו בבוקר יום חמישי ה-18 באוקטובר ללוס אנג'לס נראו כמו כל קבוצת ילדים אחרים, נלהבים, צוחקים ומשתובבים, רק מבט שני יכול היה לגלות שלא מדובר בקבוצה רגילה. חלק מהילדים היו קרחים וחלקם בכיסאות גלגלים ואלו היו בעצם, הסימנים היחידים שזוהי לא עוד סתם קבוצה שבאה לבלות על השדרה המפורסמת.

שעות ספורות קודם לכן, אספו את הילדים מתנדבי עמותת "גדולים מהחיים" משפחת לוס אנג'לס משדה התעופה בעיר. זוהי קבוצת הילדים הגדולה ביותר שהגיעה לעיר, במשך 15 שנות פעילותה של העמותה המסייעת לילדים חולי סרטן בישראל, לטיול חלומות בעיר המלאכים. אחרי 15.5 שעות טיסה ארוכות בטיסת אל על, עלו הילדים על האוטובוס הגדול שהמתין להם בשדה ויצאו לחרוש את העיר. 

אני פוגשת את הילדים למחרת היום ומגלה שהספיקו להם יומיים בלבד על מנת להפוך לחברים הכי טובים בעולם. אחרי שהעבירו את היום ברכיבה על רייזורים (טרקטורונים) בגורמן פארק הם מגיעים בשעות אחר הצהריים של יום שבת למסיבת בריכה בחצר ביתם של קרן ורז בן אהרון. בחצר הבית הענקית, מתנדנדות להן על ערסל נועה, 19 וסיוון, 11.5, שחרף הבדלי הגילאים ביניהן והעובדה שהן הכירו רק יומיים קודם, אימצו אחת את השניה כאחיות, "מבחינתי היא אחותי הקטנה לכל דבר. ילדה מהממת", אומרת נועה. 

"השמים פתאום נופלים עליך" 

נועה הייתה אמורה להצטרף לטיול של "גדולים מהחיים" לפני שנה, אבל אז נמצא זיהום ברגלה והיא הייתה אמורה לעבור ניתוח, שבדיעבד התבטל. "מאוד הצטערתי כי חיכיתי מאוד לנסיעה הזאת, אבל ליאור, מנכ"ל העמותה, הבטיח לי שמקומי מובטח לשנה הבאה, ובאמת השנה הצטרפתי לטיול. חליתי בגיל 17.5, לפני שנה וחצי. בהתחלה, היו לי כאבים ברגל וכשהלכתי לבדיקות גילו שיש לי סרטן. בהתחלה חשבו שהגידול שפיר, אבל אז התברר שהוא לא. זה היה שוק, לא היה לי קל, השמים פתאום נופלים עליך. באותו הרגע אתה לא חושב לעומק על ההשלכות, אז באותו הרגע הפחד שלי היה לאבד את השיער. רק אחר כך הגיעו חששות של 'מה יקרה עם הרגל' ו'איך אני אעבור את השיקום' ו'מה יהיה אחרי הטיפולים'".

מהרגע שחלתה נועה, היא הפסיקה לבקר בבית הספר. למזלה, היא הספיקה לסיים עם רוב הבגרויות עוד לפני שחלתה. "רוב החברים ניתקו אתי קשר חוץ משלוש חברות מאוד טובות. לא יכולתי להמשיך לבקר בבית הספר כי כל שבועיים הייתי צריכה לעבור טיפול, ויש חום, חולשה והמערכת החיסונית לא קיימת יותר. לפני שחליתי היה לי שיער ארוך עד הישבן, אבל איבדתי את כולו, הכל נשר, כולל הגבות והריסים".

מה עובר לצעירה בת 17.5 רגע לפני גיוס כשהחיים שלה מתהפכים כך ברגע?  

"קשה לי להאמין שמישהו מקבל את זה בסבבה, וברור שיש מחשבות של למה זה קרה לי? האם זה עונש על משהו? עשיתי משהו רע? אבל בסופו של דבר השאלות האלו חולפות ועוברות ואתה פשוט מתמודד עם זה".

"הטיול הזה נותן לנו 'ברייק' מהמרוץ הזה שאת חיה בו. בזמן הטיפולים אמנם לא הייתי מסוגלת לנסוע לשום מקום, כי בלתי אפשרי להתנתק מהטיפולים וזה כמעט לא קורה, אבל זה ידוע שיש קשר בין הגוף והנפש וברגע שהנפש שלך שמחה, המצב הגופני שלך יותר טוב. ראיתי את זה על עצמי כשהייתי בטיפולים, כשהייתי שמחה ומאושרת ועשיתי דברים שאני אוהבת, ספירת הדם שלי השתפרה".

שלו, 10, ילד מקסים עם עיניים כחולות גדולות מספר: "ביקרתי בהרבה מדינות בעולם עד היום. הטיולים האלו מכניסים בנו שמחה ומוציאים אותנו מהשגרה. זה עוזר לדבר עם ילדים אחרים שעברו את מה שעברתי כי הם מבינים אותי הרבה יותר טוב מילדים אחרים בגילי".

שלו אובחן כחולה לפני שנה. "לא הרגשתי טוב אז הלכנו למיון. בהתחלה חשבו שיש לי שפעת או וירוס. אושפזתי שלושה שבועות במחלקת הילדים ואז גילו שיש לי לימפומה. מאותו היום, הפסקתי ללכת לבית הספר למשך כל אותה שנה. הייתי מאושפז בבית החולים, נכנסתי ויצאתי משם במשך 10 חודשים. מה שהיה לי הכי קשה במשך התקופה הזאת, היה הנתק מהחברים, כי עד אז, כמעט כל יום הייתי רואה אותם ולאחר מכן לא ראיתי אותם כמעט שנה, עד שחזרתי ללימודים השנה, לכיתה ה'. שמחתי לחזור ללימודים למרות שהיה די כיף לא ללכת לבית הספר".

בינתיים שלו הכי נהנה מהביקור ביוניברסל סטודיוס והכי מצפה לביקור בדיסנילנד. בנוסף לטיולים, הוא אומר, הוא נהנה מהחברים החדשים שרכש לעצמו. "אנחנו מדברים על הכל, גם על המחלה אבל הרבה יותר על נוסטלגיה, דברים שהיו פעם, סדרות ושירים שאנחנו אוהבים". שלו חולם להיות שחקן, זמר, רקדן או במאי, ומלהיב את כולם בצעדי הריקוד שלו. 

"ברגע שעליתי לטיסה הרגשתי שאני יכולה לנשום"

ניצן בת ה-17 אובחנה כחולה בסרטן בגזע המח לפני כשנה. "זהו גידול של אחד למיליון בגודל של 30 ס"מ ובד"כ נולדים אתו, כך הוא גדל אצלי כל החיים ולא ידעתי מזה", היא מספרת. 

ניצן, גבוהה ודקיקה, בעלת גוף של רקדנית, מתארת את השנה הקשה בחייה בלי שמץ של רחמים עצמיים. "זה התחיל עם זה שהתחלתי לנחור. אני לא חשבתי שמשהו לא בסדר אבל ההורים שלי חששו ולקחו אותי לרופא אף אוזן גרון, שטען שיש לי פוליפ באף. במשך שנתיים הוא טען שזה בסך הכל פוליפים ושזה כלום והוא רואה 50 מקרים כאלו ביום. ההורים ביקשו שיתן לי הפניה לבדיקות מעמיקות יותר, אבל הוא סירב לתת אותן. בינתיים, הוא נתן לי תרופות, אבל המצב שלי לא השתפר אלא רק הלך והחמיר. התחילו לי הפסקות נשימה בלילה והקאתי כל בוקר והקול שלי גם הפך להיות מוזר. ההורים שלי החליטו לא לוותר והלכו לרופא אחר שהציץ לי עם פנס פעם אחת בגרון ומייד דרש לשלוח אותי ל-MRI. אחרי שנתיים, בהן הרופא השני אמר לי שזה שום דבר, שלחו אותי ל-MRI. כעסתי ולא הבנתי למה לא עושים לי ניתוח להוצאת הפוליפים וזהו." 

"באותה תקופה, הייתי אמורה לטוס עם להקת התיאטרון בה אני חברה לניו יורק, מיאמי ואורלנדו עם המחזמר 'גריז'. לאחר הבדיקה, התברר להורים שלי שיש לי גידול סרטני בגזע המח והסבירו לי כי לא אוכל לטוס. האמת שהיה לי קשה יותר לעכל את זה שאני לא אטוס עם קבוצת התיאטרון שלי מהידיעה שיש לי סרטן. גם היום בדיעבד, אחרי שהפקתי את מה שהפקתי ואת צורת החיים החדשה שלי, זה עדיין קשה לי מאוד עם זה שלא טסתי להופעות".

"אמא שלי התפרקה אבל לא לידי ואילו לאבי היה קשה יותר לשמור את זה לעצמו והוא בכה לידי. הסרטן בא להם בבום גדול. עברתי הקרנות ושבעה ניתוחים. הניתוח הראשון להוצאת הגידול נמשך 38 שעות נטו שכללו הכנסת קיבועים לצוואר. אז לא הבנתי עד כמה הניתוח הזה רציני ואני עדיין ולא מבינה את זה. להיות בהכחשה בתהליך הזה, זה קריטי". 

במהלך אשפוזה הממושך בבית החולים, חטפה ניצן חיידק מדבק ועמיד לאנטיביוטיקה. "זהו מסוג החיידקים שתוקף בבתי חולים לפעמים. הייתי מאושפזת בהדסה עין כרם והכניסו אותי לחדר סגור ממנו אסור היה לי לצאת במשך חודשיים. הייתי עם חיתולים ושכבתי במיטה ממנה אסור היה לי לקום. זה היה חוסר אונים מוחלט. קיבלתי זריקת אפידורל לגב והרגשתי שאני מפסיקה להרגיש איברים בגוף. יום אחד התעוררתי בבוקר והרגשתי שאני לא מסוגלת להזיז את הבהונות ברגל. התחלתי לבכות. היה לי צינור בגרון שעזר לי לנשום ולא יכולתי להסביר לאמא שלי שהיתה בחדר, למה אני בוכה".

למרבה המזל, ניצן הצליחה להתגבר על החיידק והיא סיימה עם כל הטיפולים לפני חודשיים. עכשיו היא מתכוננת לקראת הפרק הבא בחייה. "יש לי שאיפה בחיים, להיות שחקנית, ואני מקווה להתקבל לג'וליארד בניו יורק. אם לא אתקבל, אני רוצה לעשות שנת שירות, אולי במחלקה בה הייתי מאושפזת. חזרתי לקבוצת התיאטרון שלי ובדצמבר יש לנו הופעה של הקוסם מארץ עוץ".

בינתיים, אומרת ניצן, שהיא הכי נהנתה מהטיסה ומסבירה: "ברגע שעליתי לטיסה הזאת הרגשתי שאני יכולה לנשום, הרגשתי חופשיה ומאושרת. החברים שלי, עד כמה שהם היו שותפים לתהליך, לא יכולים להבין אותי ואת מה שעברתי, וזו אחת הסיבות שבגללן רציתי לבוא כל כך לטיול הזה. רציתי להיות עם ילדים שעברו את מה שעברתי ושיבינו אותי. בגלל זה אני מרגישה כל כך משוחררת כאן, אני יכולה לסמוך עליהם גם מבלי להכיר אותם ממש. אנחנו קהילה אחת גדולה. אנחנו מדברים על הכל, לא רק על המחלה, וזה כיף לא רגיל להיות עם הקבוצה הזאת".

בין הילדים ובני הנוער שהצטרפו לטיול יש גם ילדים ערבים, מוסלמים ונוצרים, כי כמו שאומר יאיר גבריאלי, נשיא "גדולים מהחיים משפחת לוס אנג'לס", המחלה הזאת לא מפרידה בין דתות, מעמדות ועמים.

אדאן בן ה-18 מסח'נין הוא אחד הצעירים הערבים שהצטרפו לטיול. הוא אובחן בסרקומה כשהיה בן 16 לאחר שסבל מכאבים בירך. "בכל שבוע הכאב התגבר יותר", מספר אדאן ששיחק כדורגל, "פתאום, באחד האימונים, הכאב היה כל כך גדול שהלכתי לבית החולים רמב"ם. עשו לי בדיקת סי.טי ואחרי זה MRI ואמרולי שיש לי סרקומה. קיבלתי את זה ברוח טובה. הייתי חזק. החברים שלי היו מדהימים. כשהם ידעו שיש לי סרטן, 54 חברים גילחו את הראש ועשו לי הפתעה מאוד מרגשת. פתאום 54 בנים נכנסו לחצר שלנו וצעקו: אדאן, אדאן. הייתי בהלם. כיף להיות פה באמריקה. הטיול הזה עושה לנו מצב רוח טוב. אנחנו פשוט עושים חיים פה. בטיולים האלו, אתה נהנה מכל רגע, אתה שמח יותר".

מתנדבי "גדולים מהחיים" מכרכרים מסביב לילדים ללא הרף, מפנקים אותם ודואגים להם באהבה רבה. "אני עושה את זה כבר 15 שנים", אומר יאיר גבריאלי, "זה פשוט ממכר, וזו הסיבה שכל המתנדבים שלנו עושים את זה. עד היום הבאנו לכאן קרוב ל-450 ילדים ואין תענוג גדול מלראות אותם מאושרים וצוחקים ונהנים".

ב-28 באוקטובר יערך ערב הגאלה השנתי של "גדולים מהחיים" בבוורלי הילטון בהנחייתו של גורי אלפי ובו תופיע זוכת האורוויזיון, נטע ברזילי. לפרטים נוספים אנא פנו אל משרדי העמותה: 818.887.7640

לכרטיסים לערב הגאלה (וכרטיסים להגרלת מכונית טסלה 3): http://bit.ly/LTL_Gala