הקניות ברשת יתייקרו במעט - העליון מחייב מוכרים ברשת לאסוף ולשלם מס קנייה

הקניות ברשת עומדות להתייקר, לאחר שבית המשפט העליון של ארה"ב קבע היום כי מדינות יכולות לחייב מוכרים באינטרנט לאסוף עבורן מס קניות. הפסיקה, שהושגה ברוב דחוק של 5-4, הפך כ-50 שנות תקדימים משפטיים שאסרו על מדינות להטיל מס קנייה על רכישות שבוצעו ממוכרים שלא ממוקמים בשטחן.

כבר לא כזה יותר זול (אילוסטרציה: KSFY)

ההחלטה היוותה ניצחון לדרום דקוטה, שעתרה לבית המשפט בבקשה שיפסוק כי החוק שהעבירה לפני שנתיים, המחייב מוכרים באינטרנט לאסוף עבורה מסי קנייה על מכירות לתושבי המדינה. אולם כמובן שכל המדינות תוכלנה ליהנות מן הפסיקה. "המדינה שלנו מפסידה מיליונים לחינוך, בריאות ותשתיות, והאזרחים שלנו ניזוקים על ידי מגרש לא-שוויוני", אמר מרטי ג'קלי, התובע הכללי של דרום דקוטה.

רקע: ב-1967 פסק בית המשפט העליון כי מדינות לא תוכלנה לכפות על חברות קטלוגים שמכרו דרך הדואר לאסוף מסי קנייה, אלא אם כן הקונה מתגורר במדינה בה יש לחברה נוכחות פיזית - חנות קמעונאית, מטה, או מרכז הפצה, לדוגמא. נימוקו של בית המשפט אז היה שנפח המכירות בדואר הוא זניח לעומת רכישות בחנויות "לבנים וטיח" וכי על חברות הקטלוגים יוטל עול גדול מדי בשל הצורך לחשב את שיעור המס הנכון לכל לקוח, בהתחשב בכך שכל מדינה בארה"ב קובעת שיעור מס משלה, ויש מדינות שאינן מטילות אותו כלל.

השופט אנתוני קנדי, שכתב את חוו"ד הרוב, קבע כי הפסיקה שנהגה עד כה מעמידה חנויות פיזיות בעמדת נחיתות מפני שהן נאלצות לגבות ולאסוף מס קנייה אולם המוכרים ברשת פטורים מכך. כלל זה "מנע ממשתתפי השוק מלהתחרות על מגרש שוויוני", כתב קנדי, אליו הצטרפו בהכרעת הרוב השופטים קלארנס תומאס, סמואל אליטו, ניל גורסאץ' וגם ליברלית אחת - רות באדר גינסבורג. נשיא ביהמ"ש, ג'ון רוברטס, כתב בשם המיעוט כי אמנם הפסיקה מ-1967 "הוחלטה בטעות", אולם יש להשאיר לקונגרס את תיקון המצב.

ב-2016 הסיקה דרום דקוטה כי העלייה החדה בקנייה דרך הרשת שינתה את השוק במידה דרמטית. אז היא העבירה חוק המחייב את כל המוכרים מלבד הקטנים ביותר, כולל חברות באינטרנט, לאסוף מסי קנייה על המכירות שלהם בתחומי המדינה, גם אם אין להן נוכחות פיזית בתוכה.

היא הצביעה עם השמרנים והרוב, הנשיא השמרן רוברטס הצביע עם הליברלים והמיעוט. רות באדר גינסבורג (צילום: Shutterstock.com)

קמעונאי האינטרנט כמובן התנגדו לחוק של דרום דקוטה ועתרו נגדו. הם טענו כי חוקי המס המקומיים משתנים במידה עצומה ממקום למקום בארה"ב וכי חישוב מס המכירות ל-10,000 רשויות מס מקומיות היה ועודנו משימה קשה ביותר. ענקית המכירות איביי הזהירה כי חיוב מוכרים ברשת לאסוף ולהעביר את המס יטיל "עול מוחץ על עסקים מקוונים קטנים, ויגרום לרבים מהם להגביל את פעילותם, דבר שיפגע בכלכלה הלאומית".

ישנם קמעונאים גדולים אשר מוכרים ברשת שכבר החלו לגבות מסי קנייה. וולמרט, לדוגמא, מחזיקה בחנויות בכל 50 המדינות, כך שהיא חייבת לעשות זאת על פי כלל הנוכחות הפיזית. הנשיא דונלד טראמפ העלה את הנושא לכותרות כשצייץ בתחילת אפריל כי אמזון משלמת "מעט או בכלל לא במסים לרשויות מדינה ומקומיות". כמו רבות כל-כך מאמירותיו של הנשיא ה-45, גם זו שקרית. מאז שנה לפני אותו ציוץ, האחד באפריל 2017, אמזון אוספת ומעבירה מסי קנייה על מכירות ל-45 המדינות שגובות מס קנייה מדינתי - כולן מלבד אלסקה, דלאוור, מונטנה, ניו המפשייר ואורגון.

דרום דקוטה טענה כי 45 המדינות הגובות מס קנייה תוכלנה לקצור 34 מיליארד דולר יחדיו אם יאשר להן בית המשפט לגבות מס על מכירות ברשת. אז דרום דקוטה קיבלה את מבוקשה, אבל משרד החשב הכללי (גוף לא-מפלגתי בקונגרס) מעריך כי הרווח לקופות הציבוריות יהיה צנוע יותר, ויעמוד על כ-13 מיליארד דולר לכל היותר. עדיין, בהחלט בשורה טובה לתקציב המדינה שלכם, אלא אם אתם גרים באחת החמש שמושכות עסקים על ידי הימנעות מן המס המסוים הזה.