למה לא מרשים למשמר הלאומי באמת לעזור בגבול?

באפריל הכריז הנשיא דונלד טראמפ כי הוא שולח כוחות של המשמר הלאומי לגבול ארה"ב-מקסיקו. "אנחנו הולכים לעשות כמה דברים מבחינה צבאית", אמר אז הנשיא. "עד שתהיה לנו חומה וביטחון ראוי, אנחנו הולכים להגן על הגבול שלנו עם הצבא".

מושל אריזונה, דאג דוסי, עם חיילי המשמר הלאומי של אריזונה בדאגלס (צילום: Shutterstock.com)

דאגלס אריזונה היא עיירת כורים לשעבר, מוזנחת ומאובקת, שבה מוצבים חלק מן הכוחות שהוזזו לאזור בעקבות אותה הוראה מעורפלת. כאן, באזור הנחשב לאחד המושחתים בארה"ב כולה, הפקודות של אותם כוחות היא לסייע לדכא את פעולות ההברחה המגיעות מן העיירה אקווה פייטרו שמעבר לגדר המבוצרת.

כתב האתר פוליטיקו בריאן בנדר מדווח היום כי חיילי המשמר הלאומי מבצעים בדאגלס שלל מטלות ומשימות, שלכולן דבר אחד במשותף: הן מתבצעות הרחק ככל האפשר מן הגבול. המציאות בשטח היא שכוחות המשמר הלאומי מועסקים כמעין "תמיכה עורפית" לכוחות משמר הגבול. אחת ממטלותיהם היא להאכיל את סוסי המשמר הלאומי ולנקות את הגללים מאורוותיהם.

כשהכריז על הצעד באפריל, תיאר אותו טראמפ כ"צעד גדול", וטען כי "לא באמת עשינו את זה בעבר, או בוודאי לא הרבה". כרבות מאמירותיו של הנשיא ה-45, גם זו לא מדויקת בעליל. שני קודמיו בתפקיד, ברק אובמה וג'ורג' וו. בוש, שלחו כוחות משמר לאומי לגבול. בוש שלח 50% יותר כוחות מטראמפ - 6,000 לעומת 4,000 - ואובמה שלח 1,200. ההבדל הוא שהכוחות ששולח טראמפ נשארים רחוק יותר מן הגבול מקודמיהם, ומוקצים לתפקידים תומכים המשחררים יותר מאנשי משמר הגבול עצמו לתפקידי שטח.

גם במקרים הקודמים לא נשלחו כוחות המשמר הלאומי ישירות לפטרולי גבול ועימותים עם המבקשים לחצותו, ולמעשה בכל פעם שהמשמר הלאומי נקרא לסייע באבטחת הגבול, הופך המאמץ להרחיק אותם ממגע ישיר עם "הצד השני" ליצירתי יותר. עם זאת, כוחות וגורמים בשטח מתלוננים שלמרות הרטוריקה הקשוחה של הנשיא על אבטחת גבולות, הפעם הכוחות מורחקים עוד יותר מן הגבול - הן פיזית, והן במניעתם ממילוי תפקידים שאפילו קשורים לאבטחת הגבול.

זו עבודה לחיילים שהובאו במיוחד? (אילוסטרציה: Shutterstock.com)

ברנדון ג'אד, נשיא איגוד המייצג כ-15,000 אנשי משמר הגבול, הוא המבקר התקיף ביותר של המדיניות בהצבה האחרונה. "זה בזבוז אדיר... בעבר הם הורשו לעשות הרבה יותר מאשר תחת ממשל טראמפ. הם הורשו לעשות שמירות ולהיות בעמדות תצפית. הם הורשו להסתובב ולדרג את איכות הכבישים ולתקן פרצות בגבול. אלה מהם שהיה להם סיווג מתאים הורשו לעקוב אחרי מצלמות הגבול ולנתח מידע... הרשו להם להיות העיניים והאוזניים שלנו ובאמת לשחרר אותנו למשימת אחרות".

הסיבה להרחקת אנשי משמר הגבול ממגע ישיר עם מבריחים, מהגרים וכיוצא בזה היא החשש שלוחמים אלה, שלא קיבלו הכשרה אמיתית למצב האמיתי השורר בגבול, יירו בטעות באזרח, או יגרמו לתקרית דיפלומטית בעקבות ירי באח"ם זר מעבר לגדר. אולם הכוחות בסבב הזה מוצבים בקצה הצפוני ביותר של מקטע 40 המייל של הגבול ליד דאגלס (אזור של כאלף וחמש מאות מייל רבועים) ומועסקים רק בעבודות כמו ניפוח צמיגים, תדלוק וכאמור - האכלת הסוסים וניקוי צרכיהם (סוס ההרבעה סנאגלס הוא המנצח ללא עוררין בתחרות על לבם של אנשי המשמר).

בנוסף להחלטות על היקף המשימות של אנשי המשמר הלאומי, שמגיעים מיחידות מכל רחבי ארה"ב ומועברים לעתים אלפי מייל מבתיהם, יש גם עניינים ביורוקרטיים והכשרה המעכבים ומקטינים את התועלת שבסופו של דבר יוצאת מהם. עם זאת, קפטן מקאריו מורה מן המשמר הלאומי של אריזונה אומר שאולי המאמץ לא לגמרי לשווא: "חלק מהם מגויסים. לא אתפלא לראות אותם עוברים למשמר הגבול".