מחקר חדש: בננה בריאה יותר לצריכה במהלך פעילות גופנים בהשוואה למשקאות ספורט

מחקר חדש, המשווה בין ההשפעות השונות של פחמימות הנצרכות במהלך פעילות גופנית על התאים בגוף, מצא, כי בננה עשויה להיות תחליף למשקאות ספורט עבור מי שמסתמכים על פחמימות, כדי לתדלק פעילות גופנית ועל מנת לשמור על התאוששות מהירה. המחקר מצא, כי בננה, בתצורתה הטבעית, מספקת יתרונות אנטי דלקתיים דומים או אף טובים יותר עבור ספורטאים, מאשר משקאות ספורט. אך ייתכן, כי יש לה חסרון אחד: היא מנפחת.

במשך עשרות שנים, מחקרים אישרו וספורטאים ויועציהם סברו, כי אכילה או שתיה של פחמימות במהלך מאמץ גופני ממושך יכולים לספק אנרגיה ברמה גבוהה יותר, עמידות לאורך זמן והתאוששות מהירה יותר לאחר מכן, על פני הימנעות מאכילה במהלך האימון. הפחמימות מתדלקות את השרירים במהירות, מפחיתות את המתח הפיזיולוגי של ההתעמלות ומונעות דלקות לאחר האימון.

רוב הפירות, כולל בננות, מתוקים ועשירים בפרוקטוז, שפירושו סוכר פרי

התצורה הניידת ביותר של פחמימות היא סוכר, בין אם מדובר בגלוקוז, פרוקטוז או סוכרוז, ואצל ספורטאים, סוכר זה לעתים קרובות נצרך באמצעות משקאות ספורט. אך משקאות ספורט לא אינם חומרים טבעיים. הם מיוצרים ויכולים להכיל חומרי טעם וכימיקלים שאנשים מסוימים מעדיפים להימנע מהם. לפיכך לפני כמה שנים, חוקרים בקמפוס המחקר צפון קרוליינה של אוניברסיטת אפליצ'יאן בקנאפוליס, החלו לתהות באשר לפירות כאלטרנטיבה בריאה יותר ממשקאות ספורט במהלך פעילות גופנית. 

רוב הפירות, כולל בננות, מתוקים ועשירים בפרוקטוז, שפירושו סוכר פרי. אך הם מכילים גם חומרים טבעיים אחרים שעלולים להשפיע על ביצועי הספורט והתאוששותם. כך להשערת החוקרים.

בניסוי ראשוני, שפורסם בשנת 2012, מצאו החוקרים, כי לרוכבי אופניים היו ביצועים טובים יותר במהלך נסיעה מאומצת אם היו להם בננה או משקה ספורט לעומת מים בלבד. הם גם פיתחו רמות נמוכות יותר של דלקות בגופם לאחר מכן. אך מחקר זה הותיר שאלות רבות ללא מענה, במיוחד אם וכיצד הפחמימות עשויות לסייע להתאוששות של ספורטאים. אז עבור הניסוי החדש, שפורסם בחודש שעבר, החליטו החוקרים להשתמש בטכניקות מתוחכמות יותר, על מנת לעקוב אחר השינויים המולקולריים בתוך גוף הרוכבים.

החוקרים ביקשו מעשרים רוכבי אופניים תחרותיים, גברים ונשים, להשלים נסיעה מפרכת באורך של 75 ק"מ על אופניים נייחים במספר הזדמנויות, במעבדת הביצועים בקמפוס. במהלך נסיעה אחת, הם שתו רק מים. באחרות, היו להם מים, אבל גם 240 מ"ל של משקה ספורט או חצי בננה אותם צרכו כל 30 דקות. המדענים לקחו דם מהנבדקים לפני האימון, מיד לאחר מכן ובכמה נקודות זמן נוספות, שנמשכו עד 45 שעות לאחר מכן. לאחר מכן הם בדקו את הדם עבור סימנים של דלקת ורמות של מאות מולקולות, הידועות בשם מטבוליטים, שיכולים להשתנות במהלך המאמץ ואחריו ומראות כמה מתח הגוף מרגיש. הם גם בודדו תאי דם, על מנת לבחון את הפעילות של גנים מסוימים המעורבים בדלקת.

כצפוי, הניסוי העלה, כי שתיית מים בלבד גרמה לרמות גבוהות יחסית של מדדים דלקתיים בדם הרוכבים. מדדים אלה היו נמוכים בהרבה כאשר הרוכבים צרכו פירות או משקה הספורט. המתנדבים הראו גם פרופילים מטבוליים מתוחים פחות בפעמים בהם היו להם פחמימות במהלך האימון שלהם, בין אם קלוריות אלה באו מבקבוק או מבננה.

עם זאת, נרשמו הבדלים בפעילותם של כמה גנים. החוקרים מצאו, כי תאי הדם של הרוכבים ייצרו שינוי גנטי מופחת של אנזים המכונה COX-2, כשהם אכלו בננות במהלך האימון שלהם. השפעה זו לא נראתה כשהם שתו את משקה הספורט או רק מים.

אנזים COX-2  מנחה את הייצור של פרוסטגלנדינים, שידועים כמגבירים של תופעות דלקתיות. שינוי גנטי מופחת בתאים לאחר אימון, משמע פחות אנזים COX-2ודלקת מופחתת, אומר מנהל המעבדה לביצועים אנושיים באוניברסיטת המדינה של אפלצ'יאן והכותב הראשי של המחקר, דיוויד ניימן.

ד"ר ניימן ציין, כי תרופות אנטי דלקתיות, כגון איבופרופן, פועלות על ידי עיכוב COX-2, אך עד כה החוקרים לא סברו, כי בננות יכולות לבצע ביצועים דומים. עם זאת, אמר ד"ר ניימן, עדיין לא ידוע כיצד הפרי מצליח להשפיע על ביטוי גנים של תאים לאחר הפעילות הגופנית. הוא ועמיתיו גם לא יודעים אם חצי בננה רגילה כל 30 דקות היא כמות אידאלית של צריכת פירות במהלך המאמץ. למרות שזו כמות פחמימות זהה לזו של משקה הספורט, זה גם גרם ל"לא מעט נפיחות בבטן", אמר ד"ר ניימן, דבר אשר עלול להפיג את ההתלהבות של כמה ספורטאים.

ד"ר ניימן ועמיתיו מתכננים לחקור את הנושאים האלה במחקרים עתידיים וגם לבחון את ההשפעות של פירות אחרים: "בתמרים יש יותר סוכר מאשר בננות. בינתיים, למתאמנים המעדיפים חלופה טבעית, זולה ונוחה למשקאות ספורט, בננות נראות די טוב".

יצוין, כי חברת דולה פודס, שמשווקת בננות, השתתפה במימון חלקי של שני המחקרים. על פי ההצהרה במחקר, לחברה לא הייתה כל מעורבות ב"עיבוד המחקר, איסוף הנתונים, ניתוחם וההחלטה לפרסם או להכין את כתב היד".