מורה הולנדי, חסיד אומות עולם, שהציל מאות ילדים יהודים בשואה מת בגיל 107

מפקח של משרד החינוך ההולנדי הגיע למכון להכשרת מורים של יוהן ואן-הולסט באמסטרדם בבוקר ה - 19 ביוני 1943.  הוא הבחין בצעירים, בעוד שחיילי אס אס עמדו בסמוך אליו, שאל: "האם הילדים האלה היהודים?' אתה באמת לא מצפה שאענה על זה, נכון?" השיב ואן הולסט.

יוהאן וילהלם ון הולסט נולד באמסטרדם ב- 28/1/1911. אביו היה רפד רהיטים, אמו היתה עקרת בית. ב- 1929 סיים את לימודיו באקדמיה הפדגוגית באמסטרדם, באוניברסיטה החופשית, וקיבל תואר שני בפילוסופיה, תואר שני בפדגוגיה ותואר דוקטור. היה נשוי במשך 69 שנים, לאנה ג'נט דונקר שנפטרה בשנת 2006. להם נולדו שתי בנות, שני נכדים; ושלושה נינים. 

בתגובה להכרה שקיבל לאחר מכן על מבצע הצלת חיי ילדים במלחמת העולם השנייה, אמר הולסט כי הוא חווה טראומה מזיכרונותיהם של אלה שלא הצליח להציל. הגינה של מכללת המורים הרפורמית של ואן הולסט גבל בגינה של מעון ילדים יהודי. תחת פיקוחו של ואן הולסט הועברו מאות פעוטות וילדים יהודים מעבר לגדר, והוסתרו בבית הספר שלו. כפי שנזכר ואן הולסט, החוקר לחץ את ידו ואמר, בשקט, "בשם אלוהים, תיזהר".

ואן הולסט, שהציל יותר משש מאות תינוקות וילדים יהודים במלחמת העולם השנייה, ובשנת 1972 הוכר על ידי יד ושם לחסיד אומות עולם, נפטר באמסטרדם ב-22 במרץ. הוא היה בן 107 במותו. הסנאט ההולנדי, שבו היה חבר ואן הולסט מאוחר יותר, הודיע על מותו אך לא את סיבת המוות.

ואן הולסט היה בין 26,500 גויים, 5,595 מהולנד, שהוכרו על ידי יד ושם כחסידי אומות עולם בשל סיכון חייהם להצלת יהודים בשואה. יד ושם תיאר את ואן הולסט כפרוטסטנט הקלוויניסטי (זרם בנצרות הפרוטסטנטית, ידוע גם בשם "נצרות רפורמית") שהבריח ילדים רבים למקום מבטחים במבצע ההצלה שלו.

גרמניה פלשה להולנד במאי 1940, ובקיץ 1942 החל גירוש היהודים. במהלך השנתיים שלאחר מכן נשלחו 107,000 יהודים בהולנד למחנות השמדה. 5,200 שרדו. פחות מ -25% מהאוכלוסייה היהודית ההולנדית שרדו את השואה, כך על פי מוזיאון השואה של ארה"ב.

בית הספר של ואן הולסט היה מול תיאטרון ששימש את הנאצים כתחנת ביניים ליהודים שנשלחו למחנה המעבר וסטרבורק בצפון-מזרח הארץ. משם הועברו יהודים הולנדים למחנות ההשמדה בפולין שנכבשה בידי הגרמנים. בתיאטרון, ילדים יהודים מתחת לגיל 12 הופרדו מהוריהם ונשלחו לגן ילדים מעבר לרחוב, אמר בארט וולט, היסטוריון באוניברסיטה החופשית של אמסטרדם (VrijeUniversity). כאשר היו יותר מדי ילדים במוסד, הרשויות שאלו את ואן הולסט אם הם יוכלו להשתמש בחדר הפנוי בבית הספר למורים. לדברי וואלט, ואן הולסט הקים "מערכת מתוחכמת", יחד עם וולטר סוסקינד, יהודי יליד גרמניה, והנרייטה פימנטל, שניהלה את חדר הילדים היהודי.

סוסקינד נמלט מגרמניה לאחר עלייתו של היטלר לשלטון והתבסס באמסטרדם, באמצעות מעורבותו במועצה היהודית המקומית (אחת ממועצות היהודיות הרבות שהקימו הגרמנים כדי לבצע פקודות נאציות: יודנראט). הוא הואשם בניהול תיאטרון ורישום היהודים המקומיים. למעשה, סוסקינד גרם למאות ילדים להיעלם מהרשומות האדמיניסטרטיביות לאחר שהופרדו מהוריהם והחביא אותם בחדר הילדים ליד בית הספר של ואן הולסט. אם פימנטל העביר 30 ילדים לבית הספר של ון הולסט, ברשימות הופיעו רק 25 שמות, אמר וואלט. הוא תיאר את סוסקינד, ואן הולסט ופימנטל כ"מוח של רשת ההברחה הגדולה", בסיועם של תלמידי ואן הולסט ובעיתוי מתוחכם.

חשמלית הפרידה ברחוב בין בית הספר של ואן הולסט לבין התיאטרון. ואן הולסט בלוויית תלמידיו חיכו לרגע המדויק שבו החשמלית עצרה וחסמה באופן זמני את שדה הראייה של קציני האס אס על בית הספר, ואז הסתירו את הילדים היהודים בסלים ובשקים, הסביר וואלט. אז הוברחו הילדים ליעדם המחתרתי הבא בהולנד הכבושה. רוב החוקרים מעריכים כי מבצע זה הציל כ-600 ילדים, לטענת וואלט. באביב 1945, אחד ממשתפי הפעולה במבצע נעצר וסבל עינויים עד לבסוף נאלץ למסור לגרמנים את שמו של ואן הולסט, אמר וואלט. מחשש לחייו, הסתתר ואן הולסט עד שהולנד שוחררה על ידי כוחות בעלות הברית במאי.

לאחר המלחמה פנה ואן הולסט לפוליטיקה. הוא היה חבר בסנאט ההולנדי בין השנים 1956-1981 וחבר בפרלמנט האירופי בשנות השישים. הוא גם היה פרופסור אמריטוס לפדגוגיה באוניברסיטה החופשית של אמסטרדם ושיחק בטורנירי שחמט. הוא נמנע מלדבר על תפקידו בהתנגדות לכיבוש הגרמני.

"סיימתי לדבר על העניין", אמר לעיתון ההולנדי חט פארוול (Het Parool) בשנת 2015. לדבריו, הוא מסרב "לשחק את גיבור ההתנגדות" בתקשורת, והוסיף: "אני רק חושב על מה שלא הצלחתי לעשות. אלפי ילדים אותם לא הצלחתי להציל".

מוזיאון שואה, שעדיין נמצא בשלבי פיתוח, הוקם באתר בו השתכן בית הספר הישן של ואן הולסט. בספטמבר 1943 נזכר ואן הולסט, ביום שבו התברר לו כי מעון הילדים היהודי עומד להיסגר. הוא נשאל כמה מן הילדים הנותרים הוא יכול להבריח למקום מבטחים לפני שהם נפלו לידי הגרמנים. "נסו לדמיין 80, 90, אולי 70 או 100 ילדים עומדים שם, ואתם צריכים להחליט איזה ילדים תיקחו אתכם", אמר ואן הולסט. "זה היה היום הקשה ביותר בחיי... אתה יודע כעובדה שהילדים שאתה משאיר מאחור ימותו, לקחתי איתי 12, אחר כך שאלתי את עצמי: 'למה לא 13?"