ויני מנדלה, אייקון המאבק נגד האפרטהייד ורעייתו של נלסון מנדלה, הלכה לעולמה בגיל 81

ויני מאדיקיזלה-מנדלה, אשתו לשעבר של נלסון מנדלה, הנשיא השחור הראשון של דרום אפריקה, הלכה לעולמה היום (יום שני) בגיל 81. מאדיקיזלה-מנדלה הפכה מפעילה אהודה למען זכויות הכוח השחור ונגד שלטון האפרטהייד לדמות שנויה במחלוקת שתיזכר גם באכזריות פעולותיה.

ויני מאדיקליזה-מנדלה נולדה ב- 26 בספטמבר 1936, בביזנה מחוז במזרח קייפ בדרום אפריקה, והפכה לפוליטית בגיל צעיר. ב -1957, כשהיתה בת 22 נתקלה בנלסון מנדלה בתחנת אוטובוס בסווטו, עיירה בשולי העיר יוהנסבורג. מפגש זה הוביל כעבור שנה לנישואיהם. מאוחר יותר תיארה ויני את הנישואים כזיוף ואת לידתן של שתי בנותיהן, זינדזי וזנאני, כ"מקריות". המאבק בשלטון הלבן, היה לדבריה, אהבתה האמיתית היחידה.

במהלך 27 שנות מאסרו של בעלה, נלסון מנדלה, על ידי המשטר הלבן, ניהלה מאדיקלה-מנדלה מאבק עיקש למען שחרורו ולמען מתן זכויות לשחורים בדרום אפריקה. ב- 11 בפברואר 1990, כששוחרר מנדלה מקייפ טאון, ניצבה איתו מאדיקלה-מנדלה ביציאה מבית הכלא כשהם אוחזים ידיים והניפה את זרועה לאגרוף קפוץ לאות ניצחון של הכוח השחור. רגע זה היה גולת הכותרת של הזוג מנדלה, מה שהוביל ארבע שנים מאוחר יותר לסוף השלטון הלבן בדרום אפריקה והפיכתו של נלסון מנדלה לנשיא השחור הראשון של דרום אפריקה. נלסון מנדלה הלך לעולמו ב-5 בדצמבר 2013.

עמדותיה הבלתי מתפשרות וסירובה לסלוח עמדו בניגוד חריף למדיניות הפיוס של בעלה, נלסון מנדלה, שחתר ליצור שלטון דמוקרטי יציב ופלורליסטי ולדכא את מדיניות ההפרדה הגזעית,האפרטהייד. בעקבות המחלוקת הקשה ביניהם גוועו נישואיהם ועימם גם ההערכה של רבים מתושבי דרום אפריקה, על אף שהפעילים השחורים הרדיקליים המשיכו לתמוך בה עד יום מותה.

סוף האפרטהייד סימן את תחילת עידן הצרות המשפטיות והפוליטיות, שסבבו את מאדיקיזלה- מנדלה. כששלטון האפרטהייד גסס התגלו אט אט סיפורי הברוטליות והאכזריות של הבריונים שפעלו בשמה, אנשי סווטו (MUFC), שביצעו מעשים אכזריים. התואר שלו זכתה כ"אמא" של האומה הדרום אפריקאית החדשה הוחלף לתואר של "שודדת" האומה. בין השאר, היא הואשמה במעורבות ברצח סטומפי סיפי, פעיל בן 14 בחזית הדמוקרטית המאוחדת, שנמצא מת ליד ביתה בעיר סווטו אחרי שגרונו שוסף. ב-1991 היא הורשעה בחטיפתו ובתקיפתו של סיפי הנער משום שהוא נחשד כמודיע. לאחר ערעור, שש שנות המאסר שנגזרו עליה, הומרו לקנס.

היא ומנדלה נפרדו לבסוף בשנת 1992 והמוניטין שלה הדרדר עוד יותר כאשר מנדלה פיטר אותה מהממשלה שלו ב- 1995 לאחר שהועלו האשמות כלפיה על שחיתות. בני הזוג התגרשו כעבור שנה, ולאחר מכן אימצה את שם המשפחה מדליקלה-מנדלה.

בשנים האחרונות הרבתה להתעמת עם הרשויות, התעמתה עם הנשיא הנכנס, ג'ייקוב זומה, תמכה בג'וליוס מלמה, פעיל קיצוני וקראה להשתלטות על חוות ובנקים שבבעלות לבנה. סגנון חייה הראוותני והעימותים התכופים הובילו לערעור נוסף בדמותה והערכתה כלוחמת נגד משטר מיעוט הלבן, ששלט באפריקה והביא לפריחה כלכלית של דרום אפריקה מ 1948 עד 1994.

בועדת האמת והפיוס (TRC) שהוקמה כדי לחשוף את הזוועות שבוצעו על-ידי שני הצדדים במאבק נגד האפרטהייד, סירבה מדליקלה-מנדלה להפגין חרטה על חטיפות ורציחות שבוצעו בשמה. רק לאחר הפצרותיו של יו"ר הועדה, דזמונד טוטו, היא הודתה בעצבנות כי "הדברים השתבשו מאוד". בדו"ח הסופי קבעה הועדה כי מדליקלה-מנדלה היתה "אחראית מבחינה פוליטית ומוסרית על הפרות חמורות של זכויות האדם שבוצעו על ידי MUFC". 

ארבע שנים מאוחר יותר, היא הואשמה שוב בבית המשפט בגניבה ובהונאה. השופט פייט ג'ונסון, גזר עליה חמש שנות מאסר (שהומרו לאחר מכן בערעור) ואמר בפסק הדין "במקום כלשהו נראה שמשהו השתבש, את היית צריכה להיות דוגמה ומופת עבור כולנו".

בראיון עיתונאי לונדוני, היא תקפה את נלסון מנדלה, ואמרה שהוא השתחרר מבית הכלא ומכר את המאבק השחור. לבסוף אמרה "אני לא מצטערת. אני לעולם לא אצטער" סיכמה. "אני אעשה כל מה שאעשה שוב אם אצטרך. הכל."