האם השימוש במריחואנה בריא עבורנו?
לצד תמיכה גוברת בליגלזציה ברחבי העולם, ישנן עדויות על השפעות חיוביות ושליליות לסם הפופולארי. אחד המכשולים העיקריים בפני מסקנה מדעית מהימנה הוא סיווגו כמוצר לא חוקי ברוב מדינות העולם, מה שמרתיע חוקרים רבים לבצע מחקר רפואי נרחב. למרות זאת, מחקרים מסויימים שכן בוצעו, הצביעו על ממצאים מעניינים
02.28.2018 00:00
סוכנויות הידיעות
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
Phone
על פי ארגון הבריאות העולמי, בני האדם צורכים מריחואנה וחומרי קנאביס לטיפול במחלות ומכאובים כבר למעלה מ- 3,000 שנה. הפער בין האמונה הרווחת בדבר סגולותיו הרפואיות של הצמח לבין היעדר מחקר רפואי מספק, מורגש כיום ביתר שאת, בשל התמיכה הגוברת לליגליזציה. 29 מדינות בארצות הברית כבר אישרו את השימוש במריחאונה לצרכים רפואיים. בחלק במהמדינות אף הותר השימוש לצריכה אישית למטרות פנאי. מחקר עדכני שפורסם לאחרונה במגזין Addiction, מציג עליה חדה בשימוש במריחואנה ברחבי ארצות הברית. למרות שעלייה זו, איננה בהכרח קשורה ישירות לליגליזציה באותן המדינות, היא כן מעלה חשש ודאגה לבריאות הציבור.
*כתבה זו, מבקשת לסקור את ההוכחות המדעיות ליתרונות הרפואיים של המריחואנה מול הסיכונים הכרוכים בכך, בנסיון לענות על השאלה האלמותית: מריחואנה בעד או נגד?
בשנה שעברה, האקדמיה הלאומית למדעים הנדסה ורפואה, סקרה למעלה מעשרת אלפים מחקרים מדעיים שהציגו את יתרונות הטיפול במריחואנה לצד השפעותיה השליליות. אחד המחקרים התמקד בהשפעת הטיפול בכאבים כרוניים, שמהווים את אחד הגורמים המובילים לנכויות בקרב 25 מיליון מבוגרים ברחבי ארצות הברית. הסקירה העלתה כי מריחואנה או תוצרים המכילים קנבינואידים (שהם החומר הפעיל במריחואנה) פועלים על קולטנים במוח ונמצאו אפקטיבים בהקלה על כאבים כרוניים.
אלכוהליזם והתמכרות לסמים: עדות נוספת שהתפרסמה בשנה שעברה בכתב עת לפסכולוגיה קלינית, הצביעה כי השימוש במריחואנה מסייע למכורים לאלכוהול וחומרים ממכרים להילחם בהתמכרות. לעומת זאת, מחקרים נגדיים מצאו כי צריכה מוגברת, ביחוד בקרב משתמשים מגיל צעיר, דווקא עשוי להגביר את הסיכון לתלות בחומרים ממכרים.
דיכאון, הפרעת דחק פוסט טראומטית וחרדה חברתית: בסקירה שכללה את כל הספרות המדעית שהתפרסמה בעניין השימוש במריחואנה לטיפול בסימפטומים של מחלות נפש עלו עדויות לכאן ולכאן. נמצא כי היא עשויה להקל במצבים של דיכאון והפרעת דחק פוסט טראומתית. לעומת זאת, במצבים נפשיים אחרים כגון הפרעה דו קוטבית ופסיכוזות שונות היא עלולה לעורר או להחריף את המצב. סקירה אחרת מציגה עדויות שהמריחואנה עשויה לסייע בסימפטומים של חרדה חברתית. אותה ראיה נסתרת על ידי מחקר נוסף שטוען כי היא עשויה דווקא להגביר חרדה חברתית.
סרטן: בחקר הסרטן נמצא ששימוש בחומרים קנבינואידים הינו אפקטיבי נגד בחילות והקאות הנגרמות מטיפול בכימותרפיה וכן בהקלה בכאבים. במקרים מסוימים הם אף עשויים להאט או להרוג סוגים מסויימים של סרטן. יחד עם זאת נמצא, כי הם אינם יעילים בעצירה או ריפוי של מחלת הסרטן.
טרשת נפוצה: טיפול אוראלי של קנבינואידים עשוי לשפר סימפטומים של עוויתות בקרב אנשים הסובלים מהמחלה, אך השיפור הוא מועט.
אפילפסיה: מחקר נוסף שפורסם בשנת 2017, גילה כי תרכובת נוספת של מריחואנה הנקראית קנאבידיול, עשויה להיות יעילה בהפחתת התקפי סינדרום דרבט, שהיא צורה קשה ונדירה של אפילפסיה. ההתקפים בסינדרום דרבט הם ממושכים, חוזרים על עצמם ועשויים להיות קטלניים. 1 מתוך 5 ילדים הלוקים בתסמונת אינם זוכים להגיע לגיל 20. במחקר שנעשה בתחום, נמצא כי ילדים שקיבלו את הטיפול בקנבידיול, הפחיתו בחצי את כמות ההתקפים החודשית. יחד עם זאת, נמצא שיעור גבוה של תופעת לוואי כמו הקאות, עייפות וחום.
הסיכונים הבריאותיים של מריחואנה
בעיות נפשיות- שימוש יומי במריחואנה עשוי להחריף סימפטומים קיימים של בעיות נפשיות, כגון הפרעה דו קטבית, וכן להגביר את הסיכון לפסיכוזות שונות. יחד עם זאת, ממצא אחר גילה שהשימוש בקרב הסובלים מבעיות אלו, דווקא עשוי לסייע בשיפור ביצועים של למידה וזכרון. עדויות מסוימות מעידות כי אצל אנשים ללא בעיות נפשיות, בעקבות השימוש, הם עשוים לחוות יותר מחשבות אובדניות ואף נמצאים בסיכון מוגבר, לדיכאון.
סרטן האשכים: על אף שאין שום ראיות המצביעות על קשר כלשהו בין שימוש במריחואנה לבין מרבית סוגי הסרטן, נמצאו ראיות אחדות המעידות על סיכון מוגבר ללקות בסרטן האשכים.
מחלות בדרכי הנשימה: עישון מריחואנה קשור לסיכון מוגבר של שיעול כרוני, אך לא שאקט העישון עצמו, הוא שמחמיר את תיפקוד הריאות ומגביר את הסיכון למחלת ריאה חסימתית או אסטמה..
אז האם מריחואנה טובה או רעה לבריאותינו?
נראה כי השימוש התרופתי במריחואנה עשוי להועיל במצבים רפואים שונים והוא אינו מזיק לבריאות במידה שהוא נעשה במינונים נמוכים. כל זאת, לא תקף במקרים שבהם השימוש הוא צריכה אישית, ובמקרה כזה יש להגביל את המינון.
