אשתו של המחבל מקולורדו מתחננת מהאמריקאים לעזרה: "למה מענישים אותנו?"

אשתו של מוחמד סברי סולימאן, החשוד בתקיפת מפגינים פרו־ישראלים בקולורדו, פרסמה הצהרה פומבית ראשונה שבה היא מבקשת את עזרת הציבור האמריקאי. הדברים נאמרו לאחר ששופט פדרלי בטקסס קבע כי היא וחמשת ילדיה יורשו להישאר בארה"ב בשלב זה, בזמן שמתנהלים הליכי גירוש נגדם.

סולימאן, אזרח מצרים בן 45, מואשם בכך שיידה בקבוקי תבערה לעבר קהל של מפגינים שצעדו למען ישראל בעיר בולדר, תוך שהוא קורא 'תשוחרר פלסטין'. יותר מתריסר בני אדם נפגעו באירוע, שהוגדר כתקרית שנאה אלימה. לאחר התקיפה, נעצרו אשתו, חיאם אל־גמאל, וילדיהם, שהתגוררו כשעתיים נסיעה מהמקום, בעיר קולורדו ספרינגס. הם הועברו על ידי רשויות ההגירה לבית מעצר בטקסס, ועתירתם נשמעה לבסוף אצל השופט אורלנדו גרסיה, שהורה על עיכוב הגירוש לתקופה של 14 ימים.

המחבל שהשליך בקבוקי תבערה על מפגינים פרו-ישראלים

בהצהרה שנמסרה באמצעות עורך דינה, סיפרה אל־גמאל: "חמשת ילדיי ואני בהלם מוחלט ממה שהם ראו את אביהם עושה. כל כך הרבה חיים נהרסו באותו יום. אין שום תירוץ לפגיעה בחפים מפשע. אנחנו משתפים פעולה עם הרשויות, שעושות הכול כדי להבין מה קרה. אנו שולחים אהבה לכל המשפחות שסובלות כתוצאה מהמתקפה".

היא תיארה את חוויית המעצר: "שני ילדיי בני הארבע, הבן בן השבע, הבן בן חמש־עשרה ובתי הבכורה, שזה עתה מלאו לה שמונה־עשרה – כולנו נכלאנו. אנחנו מתאבלים, אנחנו סובלים. השוטרים אומרים לנו שזה העונש שלנו על מה שבעלי מואשם בו. אבל למה להעניש אותי? למה להעניש את הילדים שלי?"

אל־גמאל הוסיפה שהמשפחה חיה בארה"ב בשלוש השנים האחרונות, עשתה מאמצים להשתלב, למדה אנגלית וקיבלה אישורי עבודה. "תמיד ניסינו להיות שכנים טובים, בישלנו אוכל לאחרים – בין אם הם מוסלמים, נוצרים או יהודים. אינני שופטת איש לפי דתו. אם לבו טוב – זה מספיק".

שכניה לשעבר, משפחת קוסטלו היהודית, סיפרו כי זמן קצר לפני האירוע, אל־גמאל עצמה בירכה אותם עם כניסתם לשכונה והביאה להם עוגות. בהצהרתה כתבה: "כל מה שאני רוצה הוא להעניק לילדיי חיים טובים. בתי הבכורה מתנדבת בבית חולים, יש לה ממוצע ציונים של 4.5, והיא חולמת להיות רופאה ולעזור לאנשים במדינה הזאת".

לדבריה, מאז המעצר ילדיה מתקשים לישון וסובלים מהתפרצויות בכי. "הם שואלים: 'מתי נוכל לחזור הביתה?'. כשנעצרנו, הכריחו את ילדיי לצפות בקצינים מתנהגים באלימות כלפי עצור אחר. אין לנו פרטיות, האוכל דל, והיחס משפיל".

את דבריה סיימה בפנייה נרגשת: "רק אמהות באמת יבינו מה עובר עלינו. כבר שבועיים שאנחנו במעצר – כמה זמן עוד נישאר כאן בגלל משהו שלא עשינו? כמה זמן עד שהנזק לילדיי יהפוך לבלתי הפיך? אני כל כך עייפה. אני מתחננת בפני העם האמריקאי – תקשיבו לסיפור שלנו. תעזרו לנו".