תופעה שלא נראתה זה מאה שנה: להקות זאבים משוטטות בקליפורניה

לאחר נוכחות כמעט אפסית במשך קרוב למאה שנה, כלבי זאב אפורים ממשיכים להתרבות בקליפורניה בקצב מפתיע. על פי דיווח של מחלקת הדגה וחיות הבר של קליפורניה (CDFW) שפורסם השבוע, שלוש להקות חדשות זוהו ברבעון האחרון – Ashpan במחוז שאסטה, Tunnison במחוז לסן ו-Ishi במחוז טהמה – מה שמעלה את מספר הלהקות הפעילות ברחבי המדינה לעשר. מדובר ברמה של נוכחות זאבים שלא תועדה בקליפורניה מזה יותר ממאה שנה.

שלוש הלהקות החדשות התגבשו בעקבות נדידה טבעית של זאבים מאזורים שכנים, והן מצטרפות ללהקות שכבר מוכרות באזורי סיסקיו, פלומאס, סיירה וטולאר. לפי הערכות הביולוגים, כיום חיים במדינה עד כ-70 פרטים של זאבים אפורים.

תיעוד של זאבה ושלושה גורים במחוז לסן, יוני 2019 | צילום: AP 

הקאמבק של הזאב האפור לקליפורניה נחשב לציון דרך משמעותי במאמצי שיקום המערכת האקולוגית המקומית. הזאבים, שנכחדו מהמדינה בסוף שנות ה־20 של המאה הקודמת בעקבות ציד מסיבי, שבו רק בשנת 2011 כאשר פרט בשם OR-7 חצה את הגבול מאורגון. ארבע שנים לאחר מכן תועדה לראשונה להקה מתבססת בשטח המדינה – להקת שאסטה.

הזאבים מוגנים כיום לפי חוקי ההגנה על מינים בסכנת הכחדה, ברמה הפדרלית והמדינתית, והרג שלהם אסור אלא אם נשקפת סכנה לחיי אדם. הממשל מעדיף תהליך של התבססות טבעית של האוכלוסייה, בניגוד למדינות אחרות שבהן הזאבים הושבו באמצעות תכניות שחרור יזומות.

לצד החגיגות האקולוגיות, יש גם מי שחוששים מהחיה הטורפת. על פי נתוני המדינה, רק באפריל האחרון נרשמו מקרי טריפה של 13 עגלים ופציעה של שבעה נוספים. בתגובה, ארבעה מחוזות כפריים הכריזו על מצב חירום אזורי. ארגון הבקרנים של קליפורניה דורש התאמות בחוקי ההגנה כדי לאפשר אמצעים רחבים יותר להתמודדות עם פגיעות בזכויותיהם, אך נכון לעכשיו – קטילה של זאבים אסורה.

בינתיים, המדינה מציעה מענקי סיוע לחקלאים שסבלו מנזקי טריפה, ומקדמת תכניות הסברה לציבור במטרה לחזק את האפשרות לחיים בצוותא. לדברי אמארוק וייס, פעילה בכירה במרכז למגוון ביולוגי, "זה מרגש לראות את הצמיחה המתמשכת של אוכלוסיית הזאבים בקליפורניה. עלינו לעשות הכול כדי להבטיח להם עתיד כאן". מנגד, קירק וילבור מאיגוד הבקרנים הזהיר: "ככל שמספר הזאבים עולה – כך גובר גם האיום על בעלי החיים שלנו".

בהמשך צפויות הרשויות לעדכן את תכניות הניטור והניהול, במקביל לשיח מתמשך בין גופי שמירה, גורמי ממשל ונציגי ענף הבקר – בניסיון לאזן בין הגנה על הטבע לבין הצרכים של החקלאות המקומית.