אנחנו כמו ז'יטונים בפוקר: סטודנטים ישראלים ואחרים בהרווארד במבוכה לאחר צו הגירוש של טראמפ

"אני לא יודע אם לרשום את הילדים לשנה הבאה או לא", אומר עמרי עטר (39), שלומד לתואר שני בבית הספר קנדי לממשל בהרווארד. כמוהו, עוד אלפי סטודנטים זרים נמצאים בלימבו לאחר שממשל טראמפ הטיל איסור דרקוני על האוניברסיטה היוקרתית לקבל סטודנטים זרים חדשים.

שופטת פדרלית בבוסטון הקפיאה זמנית את האיסור ביום שישי, אך הסטודנטים הבינלאומיים - שמהווים 27% מכלל התלמידים בהרווארד - עדיין חשים "פאניקה מוחלטת", כהגדרת נשיא הסטודנטים עבדאללה שאהיד סיאל מפקיסטן.

המאבק על הרווארד: בין אנטישמיות לאידיאולוגיה

הצעד החריג של מזכירת הביטחון הפנימי קריסטי נואם מהווה הסלמה קיצונית במאבק של טראמפ נגד האוניברסיטאות העיליות, במיוחד בצל גל המחאות האנטישמיות שפרצו בקמפוסים לאחר טבח 7 באוקטובר. הממשל דורש מההרווארד לערוך שינויים מהותיים בחומר הלימודים ובקריטריוני הקבלה, אך האוניברסיטה מסרבת בתוקף.

מאז שנשיא הרווארד אלן גרבר דחה את הדרישות, הממשל כבר קיצץ מענקי מחקר בשווי מיליארדי דולרים. במקביל, גם אוניברסיטת קולומביה, שהפכה למוקד הפגנות אנטי-מערביות בכסות "מחאות למען פלסטין", ספגה קיצוצים נרחבים.

המשבר משפיע על 6,793 סטודנטים בינלאומיים מכמעט כל מדינה בעולם. לחלק מהם, כמו מריה קוזנטסובה מרוסיה, לשעבר דוברת ארגון זכויות האדם OVD-Info, החזרה הביתה איננה אפשרות: "עבדתי בזכויות אדם רוסיות ובאופוזיציה, מה שאומר שאני לא יכולה לחזור לרוסיה. מאז שאני חיה בארה"ב במשך שנתיים, אין לי אפילו ויזה אירופית. אני באמת לא יודעת לאן אוכל ללכת גיאוגרפית אם הדברים ישתבשו" 

ישראלים נלכדים במצלבה פוליטית

עמרי עטר, איש מילואים שחזר משירות ב"חרבות ברזל", מתאר את המורכבות הייחודית שחווים הסטודנטים הישראלים: "התחושות מאוד מורכבות. מצד אחד אני מרגיש שאני מייצג את ישראל בקמפוס ובקהילה. מצד שני, דווקא בשם המאבק באנטישמיות - שגם אני עוסק בו ביום-יום - אני עלול למצוא את עצמי מחוץ למערכת".

הוא מודה שיש בעיית אנטישמיות בהרווארד: "רק בשבוע האחרון ראינו לאן זה יכול להוביל - רצח של דיפלומטית במדינה מערבית. יש פה דיקנים יהודים, גם הנשיא יהודי, אבל התופעה לא נעלמה". עם זאת, הוא מתלבט לגבי הדרך הנכונה להתמודד עם הבעיה: "אני לא בטוח שצריך להחריג את הישראלים. זה רק ימשוך אש כלפינו ויעורר אנטגוניזם".

פוסט-דוקטורנטית ישראלית אחרת, שסירבה להיחשף מחשש שלא תוכל להיכנס שוב לארה"ב, חדה יותר בביקורתها: "אני מרגישה שהסטודנטים היהודים משמשים ככלי משחק על-ידי ממשל טראמפ. הממשל משתמש באוניברסיטה כדי לנהל מאבק נגד האקדמיה כולה, במקום לנקוט צעדי דאגה ממשית לבטיחותם של סטודנטים יהודים וישראלים".

חיים על קצה הסכין

עמר (40), פוסט-דוקטורנט הגר בקיימברידג' עם אשתו ושלושת ילדיו, מתאר את המציאות הקשה: "אנשים עצרו את החיים שלהם כדי להגיע לתוכניות של חמש-שש שנים, ועכשיו הם בלחץ קיומי. זה אומר למכור את תכולת הדירה, את הרכב, לסגור הוראות קבע, חוזי שכירות - והכול בלחץ זמן".

הוא מדגיש את האירוניה במצב: "זה נראה כאילו הממשל רואה באוניברסיטאות היוקרה סמל ליברלי ורוצה לפגוע בהן, אבל מי שסופג את המכה הם הסטודנטים הזרים. אני לא מעניין את הממשל. כל זה מכוון אולי לקבוצת סטודנטים שמפגינים, אבל בפועל אני זה שצריך לארוז את הבית ולשלוף את הילדים מהמסגרות".

סטודנטים מרחבי העולם בפחד

המשבר משפיע על 6,793 סטודנטים בינלאומיים מכמעט כל מדינה בעולם. לחלק מהם, כמו מריה קוזנטסובה מרוסיה, לשעבר דוברת ארגון זכויות האדם OVD-Info, החזרה הביתה איננה אפשרות: "עבדתי בזכויות אדם רוסיות ובאופוזיציה, מה שאומר שאני לא יכולה לחזור לרוסיה. מאז שאני חיה בארה"ב במשך שנתיים, אין לי אפילו ויזה אירופית. אני באמת לא יודעת לאן אוכל ללכת גיאוגרפית אם הדברים ישתבשו".

איבן בוגנטסב, גם הוא מרוסיה, מתאר מצב דומה: "נעצרתי בהפגנות ברוסיה, ובואו נגיד שהאווירה הלכה והתוהה. רוב החברים שלי מתויגים כפושעים, בוגדים או סוכנים זרים".

עתיד לא ברור

קארל מולדן מאוסטריה, סטודנט לתואר שני, מביע חשש שחבריו "מכינים תוכניות חדשות להעברה, במיוחד למוסדות בחו"ל". לו גרדן משבדיה, שאמור לסיים השבוע, אומר: "ללא הסטודנטים הבינלאומיים והחוקרים הבינלאומיים, הקמפוס של הרווארד לא יהיה זהה".

נשיא הסטודנטים סיאל מסכם את התחושה הכללית: "אנחנו משמשים בעצם כשבבי פוקר במאבק בין הבית הלבן להרווארד, וזה מרגיש מאוד מבזה".

השופטת אליסון בורו קבעה דיונים נוספים ב-27 וב-29 בחודש כדי לבחון את הצעדים הבאים, אך באתיים הסטודנטים הבינלאומיים - ביניהם הישראלים - ממשיכים לחיות בחוסר ודאות מוחלטת, כשעתידם האקדמי והאישי תלוי בהחלטות פוליטיות שמתקבלות הרחק מהם.